ודבק באשתו

השורש דבק מופיע פעמים ספורות בלבד בארבע החומשים הראשונים -ועשרות פעמים בספר דברים- משנה תורה על סף הכניסה לארץ נראה ,שיש בה בא"י משהו שמתחבר ומאפשר דבקות מהי אותה דבקות?

בבראשית מובא " על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

מהו עניינה של הדבקות כאן?

את  זה נוכל ללמוד מספור תנכי מוכר נוסף; זה של רות המואביה. לאחר ששני בניה החתנים מתים; מחליטה רות לשוב לארץ ישראל לאחר גלות ארוכה במואב.

בתחילה ,שתי כלותיה רות וערפה הולכות איתה ומתקשות להיפרד. בשלב מסויים, פונה נעמי להגיון הצרוף שלהן ומסבירה שאין להן סיבה הגיונית לשוב איתה ולעזוב את עמן ומולדתן משום שהיא חסרת כל ואין סיכוי שתלד עוד בנים שיכולים להיות חתנים פוטנציאליים ,לכן  היא מציעה ומבקשת מהן לשוב לאחריהן ולעזבה ואז מובא בכתוב:

 "ותשמע ערפה לחמותה ורות דבקה בה" {ושוב דבקות בהקשר של ארץ ישראל.....}

ערפה שומעת לקול ההגיון האינטרסנטי הפשוט ועוזבת את חמותה,רות לעומת זאת דבקה בה בלי, או מעל ,כל שיקול הגיוני

הרבה  פעמים נמצא שדווקא פעולה ממקום עמוק כזה, שמעל ומעבר לכל הגיון שכלי רציונלי-חושפת כוחות חיים עמוקים יותר ומביאה ברכה לעולם באופן עוצמתי ובלתי צפוי, המקום הזה בנפש של דבקות שמעל ההגיון השכלי -מוליד ומגלה את עמקי החיים ששורשם בנתינה כך בודאי קרה עם רות, שבזכות דבקות זו מצאה את בעז וממנה בעצם נבנית שושלת המשיח בישראל

כך הוא גם ביחס לדבקות במשימה בשעת קרב ,וכך גם צריך להיות בקשר האמוני עם אלוקי ישראל נותן הארץ והתורה : "ואתם הדבקים בה אלוקיכם חיים כולכם היום" ,ופירשו חז"ל  " כשתי תמרות הדבוקות זו לזו"

כך מתארת התורה את מי שדבקו באמונה ובמסורת ולא הלכו שבי אחרי התרבויות הזמניות ופיתוייהן וכך כאמור גם מדריכה אותנו התורה להתייחס לברית עם בחיר או בחירת ליבנו: לבנות קשר של דבקות, שהוא קשר של חיים.קשר שאין בו רק חיפוש של תועלת ונוחות אישית, ובודאי שלא רק הנאה יצרית

קשר  הנשואין ביסודו נועד להוציא את האדם מההתבוססות בבועת העצמי ,ולחייב אותו בשיתוף פעולה תמידי עם בן/בת בריתו. אין תמיד קל, אבל כשדבקים גם בשעות קשות ומשברים-מגלים גם בעצמנו כוחות חדשים וטובים!

שתזכו  ונזכה לדבוק ולגלות עומקי חיים חדשים בזוגיות ובכל המישורים והרבדים.......!