ד אסירי התקווה-מן התנ"ך להמנון הלאומי "ספר דברי הימים ,האחרון בכתבי הקודש ,איננו האחרון לדברי ימי ישראל. אל שני חלקיו הקטנים-עוד עתיד להצטרף חלק שלישי, אולי רב וגדול בערכו מן הקודמים. ואם ראשיתו של אותו ספר הוא " אדם שת נח" ,וסופו הכרזת כורש שגרמה להביא אחרי שלש מאות שנה את בשורת הגאולה לעובדי האלילים העתיקים – בלי ספק תהיה ראשיתו של החלק השלישי ההכרזה של בלפור , וסופו-הכרזה חדשה , בשורת גאולה לכל המין האנושי. " אלו הם דבריו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק , בסוף נאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים. ביאליק רואה את קיבוץ הגלויות והקמת המדינה כהמשך ישיר לקורות ישראל בימי התנ"ך. ביטוי סמוי מעניין לכך, הניתן ברמיזה עבה, ניתן לראות בשם שנתן נפתלי הרץ אימבר ,לשיר שחיבר " תקוותנו" ,ושנבחר אחר כך על ידי הקונגרס הציוני להיות ההמנון הציוני , תוך שינויים שנערכו במילותיו המקוריות. שיר שהפך עם הקמת המדינה שנים אחר כך גם להמנון הלאומי של המדינה החדשה, ואף עוגן בחוק הישראלי. נפתלי הרץ אימבר