חלוני הרקיע

  תפילתו של אברהם אבינו בהר המוריה                                       ביום הכיפורים נוהגים בית ישראל לומר את התפילה המיוחדת: מי שענה ......הוא יעננו. בתפילה זו מוזכרות התפילות הגדולות ביותר של נביאי ישראל בתנ"ך: יונה במעי הדגה, דניאל בגוב האריות, אליהו בהר הכרמל חזקיהו בחלותו ועוד ועוד. תפילות אלו כולן מפורשות בכתובים. מלבד אחת. מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו. לכאורה, בפשט הכתובים לא מוזכרת שום תפילה של אברהם אבינו בדרכו לעקידה. אמנם, תפילה זו לקוחה מהנאמר במשנה במסכת תענית פרק שני : (ד) עַל הָרִאשׁוֹנָה הוא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. כלומר, לתנאים היה פשוט שאברהם אבינו התפלל בהר המוריה ,על סמך זה הם תיקנו את נוסח התפילה הזה לתעניות ,ודווקא תפילתו של אברהם אבינו שאינה מוכרת בכתוב-היא לכאורה המקור לנוסח התפילה כולו. אז מה היתה תפילתו של אברהם בהר המוריה? התוספות יום טוב ,בהסתמך על התלמוד הירושלמי ,מביא לכאור

                                                 שיחתן של עבדי אבות בפרשת חיי שרה מתאר אליעזר עבד אברהם באריכות רבה את השתלשלות המקרים שהביאו אותו לבחור ברבקה כאשה ליצחק. אליעזר אף חוזר על כל ההשתלשלות בפירוט בפני בתואל ולבן ,עד שמביא אותם להכרזה: מה" יצא הדבר ! להכרזה זו ,דווקא מפי לבן ובתואל משמעות גדולה עד כדי שבתלמוד למדו מכאן שמהשם איה לאיש : " אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר" חז"ל התייחסו לאריכות הזו באמרה ידועה המובאת ברש"י: מדרש רבה בראשית - פרשה ס פסקה ח א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה ,ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא מדוע יפה שיחתן של עבדי אבות מתורת הבנים? הפירוש הפשוט הוא שהמפגש עם דמות גדולה , אפילו הוא רק עבד בבית האבות, חושפת אותנו למידות והנהגות טובות ישירות מהאבות עצמם ,והנהגות אלו הן הן   השורש שממנו צומחת תורת הבנים, בבחינת גדול

  על משמעות סדר בריאת העולם במדרש בראשית רבה מצינו הסבר מקורי ומענין על חטאו של אדם הראשון: מדרש רבה בראשית - פרשה יט פסקה ד ר' יהודה בר סימון אמר כל שנברא אחר חבירו שליט בחבירו שמים בראשון ורקיע בשני אינו סובלן אתמהא רקיע בשני ודשאים בשלישי אינן מספקין את מימיו דשאים בשלישי ומאורות ברביעי אין מבשלין פירותיו וכו ואדם נברא אחר הכל לשלוט בכל קדמו ואכלו עד שלא יברא עולמות אחרים והן שולטין בכם הה"ד ותרא האשה כי טוב וגו' ראתה דבריו של נחש:   מתוך דברי רבי יהודה למדנו עקרון יסודי בסדר הבריאה והוא כי גל מה שנברא קודם משרת ומשמש את מה שנברא אחריו. יסוד זה מתבאר בדברי רבי יצחק עראמה בעל עקידת יצחק: ספר עקידת יצחק - שער טו: מפלאי הטבע ושרשי הבריאה הוא שיהיה כל המתאחר ביצירה גדול במדרגה לקודם אליו, כי אחר שהיה הקודם במדרגת ההיולי לאשר אחריו, והמתאחר הוא לו במדרגת הצורה, והיה מטבע הצורה לפעול, וטבע החמר להתפעל, חוייב שהמתאחר יהיה השליט והפועל בכל אשר לפניו וכלם מתפעלים ממנו, כמו שאמר (ב"ר פרשה יט) רבי יהודה ברבי סימון כל מה שנברא אחר חבירו שליט בחבירו. עד

  מעשה אמהות סימן לבנות   בלומדנו את פרשיות האבות בספר בראשית אנו לומדים על הניסיונות שעמדו בהם, ובכך סללו את הדרך לבניהם. את עשרה הניסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם , וגם את הניסיונות של יצחק ויעקב . עיון בפסוקים יביא אותנו להארה מעניינת גם ביחס לניסיונות שעמדו בהן ארבע האמהות, ומסתבר שכולן עמדו בניסיון זהה באופיו . זה כמובן מלבד ניסיון העקרות שהיה משותף לשרה רבקה ורחל. לאה לא הועמדה בניסיון זה , אך לה היה ניסיון אחר של להיות או לפחות להרגיש ,דחויה ושנואה על ידי יעקב , כפי שבחרה להנציח בשמו של שמעון. לאחר שנים ארוכות בבית לבן חמיו, שנים שבהן רעה את צאנו ולבן החליף את משכורתו עשרת מונים, יעקב קורא לרחל ולאה אל השדה ואומר להן (ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ: (ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ:   (ה) וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי: (יג) אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְ

  לפרשת תרומה חכמת המידות של ארון הברית   אחת התעלומות הגדולות של הזמן המודרני היא מקום הימצאו של ארון הברית המוזהב של משה רבנו ועליו הכפורת והכרובים,הארון שעליו נאמר בפרשה " ונועדתי לך שם מעל הכפורת ודברתי איתך מעל הכפורת   את כל אשר אצווה אותך אל בני ישראל" הארון היה מוצב לבדו בקודש הקדשים ,המוקד הכי מרכזי של קדושה וחיבור של עולם החומר והסוף - לאינסוף הרוחני.לכן אמרו עליו חכמים" מקום ארון אינו מן המידה" כאילו אינו תופס מקום גשמי " הארון נושא את נושאיו" לפי דעת חז"ל המובאת ברמב"ם-הארון נגנז במקומו על ידי יאשיהו במחילות מיוחדות שהכין שלמה המלך .רבים ניסו לחפשו לאורך השנים. הארון אמנם מוזכר בפרשתנו בראש כל כלי המקדש, אך הרמבם בתחילת הלכות בית הבחירה מזכיר רק שבעה כלים הכרחיים במקדש : מזבח וכבש,כיור וכנו, מנורה שולחן ומזבח הקטורת. הארון איננו חלק מצורת המקדש אלא מדרגה לעצמו ,מקום השראת השכינה והדיבור הנבואי. שהרי בבית המקדש השני- כלל לא היה ארון ועדיין נחשב למקדש...... עובדה זו מדוייקת בלשון הכתוב בפרשה שבה נאמר לגבי כל הכלים לשון יחי

  לפרשת תצווה ציץ נזר הקודש   ארבעה בגדים מיוחדים   היו לכהן הגדול: חשן ואפוד מעיל תכלת-וציץ זהב ציץ הזהב היה מונח ברום מצחו של הכהן ועליו מפותחות שתי מילים: קדש לה. בשל כך ששם ה היה חקוק עליו צריך היה הכהן להישמר מלהסיח דעתו ממנו " והיה על מצחו תמיד - שלא יסיח דעתו ממנו" כמו כן). לכהן הגדול אסור היה להגביה את ידיו למעלה מן הציץ, ואפילו בשעת ברכת כהנים. - כאשר במקדש היו הכהנים מגביהים את ידיהם למעלה – הכהן הגדול הגביה רק עד הציץ (משנה תמיד ז, ב). בנוסף לציץ היו מונחים בראש הכהן גם תפלין של ראש " שיער היה יוצא בין המצנפת לציץ ועליו היה מניח תפילין" כאשר בפרשיות התפילין מופיע שם ה כא פעמים על פי חזל בתלמוד במסכת זבחים לבגדי הכהונה היה גם חלק חשוב בתפקידו העיקרי של הכהן - לכפר על העם "בגדים מכפרים : "ציץ- מכפר על עזות פנים" המצח נמצא בחזית גובה ראשו של האדם. כאשר האדם מרוכז בעצמו- המצח מבטא את עזות הפנים, לעומת זה כאשר האדם-הכהן שם כנגד מצחו את שם ה ובכך מורה על התבטלות עצמיותו כלפי האינסוף- הרי שיש בכך תחליף וכפרה לעזות פנים. אמנם בפשט התורה