בן גוריון והבודהיזם בן גריון היה לא רק איש מעשה מנהיג ועורך דין בהשכלתו, אלא גם איש ספר ורוח סקרן ועסק רבות בבודהיזם. יחסו של דוד בן-גוריון כלפי הודו והבודהיזם מצביע על גישתו האוריינטליסטית. גישה זו ניכרה בראש ובראשונה בהפרדה שעשה בן-גוריון בין הבודהיזם, שאותו זיהה עם רציונליות ועם ערכים פילוסופיים מערביים, לבין ההינדואיזם, שאותו ראה כבעל פן מיסטי ומזרחי — ועל כן נחות יותר. כמו אינטלקטואלים רבים הנמשכים לרוח ,גם בן גוריון התרשם מאוד מהחיפוש הבודהיסטי אחר האמת ומהרציונליזם של הבודהיזם הדרומי. הרשימה אותו העובדה שלא צריך להאמין בשום דבר על מנת להבין את הבודהיזם, והוא נהג לומר "בודהא כפר במציאות האל או האלים, הוא אפילו לא האמין בקיום נשמה, ותורתו היתה כולה תורה רציונלית ומוסרית ביסודה". הוא אמנם לא דבק בתרגול הבודהיסטי כפי שהקפיד על תרגיליו של פלדנקרייז, אבל הפילוסופיה והמוסר הבודהיסטיים הותירו בו את חותמם. הוא בחר שלא להתמקד בצד המיסטי של הבודהיזם ותירגם את המונח " enlightenment " כהתפקחות ולא כהארה. בן גוריון הושפע לא רק מהבודהיזם אלא גם מהפילוסופיה ההודי