למה קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף?

על הניסיון האנושי להבין את דרכי הזוגיות.( מבוסס על דברים של אלחנן שטיגליץ)

***

הרבה פעמים נראה הדבר שלמצוא זיווג זה דבר פשוט, בסך הכל לבחור עם מי לחיות את חייך, בודקים התאמה ברעיונות, בשאיפות וחלומות והכל יסתדר.

המדרש מספר סיפור מופלא על אישה מכובדת ששאלה את רבי יוסי, מה עושה ריבונו של עולם אחרי שהוא ברא את העולם? ענה לה רבי יוסי, הוא עסוק בזווג זיווגים.

אמרה לו האישה המכובדת, זהו?! זה מה שיש לעשות בעולם לזווג זיווגים? אני עושה את זה בשנייה.

אמר לה רבי יוסי, אין בעיה, בהצלחה.

הלכה האישה זיווגה אלף עבדים ואלף שפחות.

למחרת חזרו אליה כל אחד עם מכה אחרת, זה היה את זו וזו הכתה את זה. ובמקום זיווג יצא סלט של מכות.

חזרה האישה המכובדת אל רבי יוסי ואמרה לו כמה יפה תורתכם!

בהמשך המדרש אמר רבי יוסי, שקשה זיווגן של ישראל כקריעת ים סוף.

זה סיפור פלאי מאוד, האישה באמת חשבה שהיא תוכל לזווג בלי בעיה? היא באמת חשבה שלחבר בין אנשים זה כל כך פשוט? הרי היא אישה מכובדת, זה לא שהיא ילדה קטנה.

התשובה בעיני אחים ואחיות יקרים, שמי שמביט על זוגיות מבחוץ חושב שזו עבודה פשוטה. משהו שהוא בא בקלות ללא עבודה והתמדה.

ולא רק הזוגיות עצמה, גם הדרך לזוגיות היא לוקחת זמן, קשה, ממש כמו קריעת ים סוף.

מדוע דווקא כמו קריעת ים סוף? מפני שקריעת ים סוף בעצם הפכה את הטבע, את המסלול הטבעי של הים, הוא נעמד והפך לחרבה, לאדמה שאפשר להלך בה, ובזוגיות ובדרך לשם צריך להתהפך, לא להשתנות לגמרי, אבל צריך ללמוד את סוד ההתהפכות, המוכנות להשתנות, להיות לעיתים ים ולעיתים יבשה.

ולדעת מתי הזמן של להיות ים ומתי יבשה זה סוד גדול, מתי להיות אנשים יציבים ומתי זורמים זו שאלת החיים שלנו. על אלו ערכים אנחנו יותר נכיל ואלו יותר נהיה אדמה זו שאלת השאלות.

ולכן הזיווג קשה כקריעת ים סוף, קשה מאוד, מצריך הרבה מאוד ענווה כלפיי ריבונו של עולם.

אבל לא רק כלפיי מעלה, אלא גם כלפיי הזיווג המוצע לי, כי כשבאים להיפגש בדרך כלל באים להראות את הטוב שבי, וטוב שכך, זה מי שאני רוצה להיות, ואדם רוצה להיות טוב ומכיל ונעים ובעל מידות טובות, אבל בתחילה הוא משקף לצד השני את הרצון שלו, את המקום אליו הוא רוצה ללכת.

וטוב שהכרות היא על השאיפות, על האידאלים, על המקום אליו אנחנו רוצים להיות, בוודאי שהשלב הבא יהיה המציאות, ההכרות עם החולשות, ההכרות עם המגרעות, עם החסרונות שצריך לעבוד עליהם.

***

הרבה פעמים הכרות חיצונית, מאפילה על מה שיש בפנים, לעיתים ישנם מצבים שאדם לא הכין את עצמו לצאת, הן פיזית והן בהתנהגות, הוא שוכח שהזוג שלו לא אמור להיות חברותא מבית המדרש, או החבר מהצבא אלא משהו אחר, וכן מהצד השני, זה לא חברת הנפש שלך, זה משהו אחר.

משהו שידרוש משני הצדדים להתהפך.

להתהפך זה בעצם אומר שאני לוקח את החיים שלי ומוכן להתמסר, לשלם מחיר, לעשות מעבר לחיים הרגילים שלי למען האדם שיחיה איתי. והחיים האלה הם לא לרגע אלא לכל החיים.

מילה גדולה לכל החיים, אבל ברצון העמוק והאמיתי כן, לכל החיים.

לכן, הזיווג אפילו של עבדים, כאלה שאין להם בחירה חופשית, לא יכול להיות בצורה כל כך רדודה, כל כך עבדותית, גם העבד הכי עבדי שיש את זיווגו יבחר.

קל וחומר, בדור החופש והחירות שאנחנו נמצאים בו, הבחירה היא מרכיב דרמטי, היא לעיתים לא מובנת, אך היא חשובה מאין כמותה. בלעדיה אין חיים זוגיים.

בלעדיה ה'אדם' לא מתגלה. הוא נשאר שני חצאים לא קשורים.

זיווג משמעו השבת ה'אדם' שבי למציאות חיי.