בן גוריון והבודהיזם

בן גריון היה לא רק איש מעשה מנהיג ועורך דין בהשכלתו, אלא גם איש ספר ורוח סקרן ועסק רבות בבודהיזם.

יחסו של דוד בן-גוריון כלפי הודו והבודהיזם מצביע על גישתו האוריינטליסטית. גישה זו ניכרה בראש ובראשונה בהפרדה שעשה בן-גוריון בין הבודהיזם, שאותו זיהה עם רציונליות ועם ערכים פילוסופיים מערביים, לבין ההינדואיזם, שאותו ראה כבעל פן מיסטי ומזרחי — ועל כן נחות יותר.

כמו אינטלקטואלים רבים הנמשכים לרוח ,גם בן גוריון התרשם מאוד מהחיפוש הבודהיסטי אחר האמת ומהרציונליזם של הבודהיזם הדרומי.

הרשימה אותו העובדה שלא צריך להאמין בשום דבר על מנת להבין את הבודהיזם, והוא נהג לומר "בודהא כפר במציאות האל או האלים, הוא אפילו לא האמין בקיום נשמה, ותורתו היתה כולה תורה רציונלית ומוסרית ביסודה". הוא אמנם לא דבק בתרגול הבודהיסטי כפי שהקפיד על תרגיליו של פלדנקרייז, אבל הפילוסופיה והמוסר הבודהיסטיים הותירו בו את חותמם. הוא בחר שלא להתמקד בצד המיסטי של הבודהיזם ותירגם את המונח "enlightenment" כהתפקחות ולא כהארה.

בן גוריון הושפע לא רק מהבודהיזם אלא גם מהפילוסופיה ההודית ובמיוחד מהיוגה, שעל אודותיה כתב לבתו רננה: "בבסיס הפילוסופיה של היוגה עומדת המחשבה שבאמצעות היוגה האדם לומד לשלוט טוב יותר בגופו - באיבריו הפנימיים והחיצוניים ובדרך זו גם ברוחו, 'נפש העולם'". התעניינותו הגוברת גרמה לו גם לרכוש ספרים חדשים מהודו העוסקים בתורת היוגה, ביניהם ספרו של שרי ארובינדו.

בנובמבר 1959 זכו צופי הטליוזיה בארצות הברית לראות עימות מעניין בתוכנית הטלויזיה" עולם קטן" בהנחיית אדוארד מורו בין דוד בן גוריון לאו נו -ראש ממשלתה הראשון של בורמה, שהיה גם ראש המדינה הראשון שביקר באץ בשנת 1955.

או נו דבר על חשיבות המדיטציה.

בן גוריון הגיב ואמר: מדיטציה אינה מספיקה!

מדיטציה היא עניין אישי בלבד אך כל אחד מאיתנו חייב גם לעשות בפועל משהו למען העולם ולמען האנושות!

בהמשך הם דברו על הדמיון האפשרי בין עשרת הדברות לעקרונות הבודהיזם, השוואה שבן גוריון לא קבל בגלל האמונה היהודית באל-שאינו קיים בבודהיזם, והדחייה שדל הבודהיזם את עולם המעשה. לצד זאת , הוא הצהיר כי בודהא הינו מחמשת האישים הגדולים ביותר שקמו לאנושות.

לבן גוריון היה דיאלוג ארוך שנים עם דתות המזרח ותרבויותיו, אך בדרך כלל התווכח איתן גם אם למד מהן דברים מסויימים.

בן גוריון ביקר את הבודהיזם על הדטרמיניזם הקיצוני שלו שאינו מותיר מקום למעורבות אלוהית, מדכא את הפעולה האנושית ומוביל לפאסיביות. בכך הוא ראה את המקור והסיבה להבדל בין רמת הפיתוח של ישראל לזו של בורמה והעולם הבודהיסטי בכלל.

להתעניינות של בן גוריון בדתות המזרח היה גם שיקול גאופוליטי בנסותו לצרף אותן, ובמיוחד את הודו, לתמיכה בישראל. לדעת בן גוריון הקשרים עם הודו היו חשובים כמו אלו עם אמריקה או רוסיה.

בסוף אכן בורמה היתה הראשונה ליצור קשרים עם ישראל , מעין מעקף של "דרך בורמה" לקשרים עם הודו , שבאו הרבה יותר מאוחר.בורמה תפסה מקום מרכזי במדיניות החוץ הישראלית בשני העשורים הראשונים. בסוף 1961 בן גוריון עצמו נסע לביקור ממלכתי בבורמה , שכלל גם שבוע " פרטי" שבו בניגוד לדעת רבים לא הסתגר במנזר לתרגול,אלא דן עם נזירים ומורים בודהיסטים בכירים ובירר איתם סוגיות פילוסופיות ומוטסריות בבודהיזם. אחד מהנזירים הללו היה או-בה קין, שנחשב לאחד מהאבות המודרניים של הוויפאסנה. הוא האיש שחנך את גואנקה בוויפאסנה, והוא זה שנתן לו את המשימה להפיץ את הבשורה בעולם. או-בה קין נפגש באותו ביקור גם עם עיתונאים ישראלים והסביר להם את עקרונות הבודהיזם.גם יצחק נבון מזכירו, ניצל את השבוע לתרגול מדיטציה , ופרסם את חוויותיו בספר " יומן מדיטציה " שיצא לאור ב2017.

לדעה אחרת בן גוריון למד מאו-נו ומנזירים בודהיסטים את יסודות התורה הבודהיסטית. אבל הוא לא הסתפק בחקירה אינטלקטואלית בלבד וביקש לטעום את תורת הבודהא בצורה ישירה. לשם כך נסע לבדו להתבודד משך יומיים באחד המנזרים, ולאחר מכן פרסם באביב 1962 ב"טיימס" הלונדוני מאמר בשבחי הבודהיזם הבורמזי, בו שיבח את הסובלנות הבודהיסטית כלפי המיעוטים הבורמזים ואת השוויון בין אזרחי האומה הבורמזית.

בארץ נפוץ שהלך למנזר ויש אף שמיהרו להוקיע אותו כעובד עבודה זרה וערערו על שפיותון עד שהוכרח להוציא הודעה מפורשת סותרת לכך ששהה במנזר בודהיסטי.אחד מאלו שהתכתבו איתו היה תלמיד בישיבת מאכז הרב ,חיים שטיינר, שכתב מכתב ארוך מלא ציטוטים מתורת הרב קוק על הבודהיזם ובקש ממנו לבוא לישיבת מרכז הרב לא לימי התבודדות אלא לימי התקדשות והתמזגות עם כלל ישראל שבכל הדורות ולהתעמק בתורת ישראל.

בן גוריון השיב: " לשווא אתה מתווכח איתי על תורת בודהא. זוהי לא תורתי. אם כי אני תאב לדעת כל התורות שבעולם"