עקידת יצחק והתנגשות הציוויליזציות

אפתח בדבר תורה שזכור לי היטב מהראשלצ הרב אליהו זיע"א:

מהי גדולתו המיוחדת של אברהם אבינו בפרשת העקידה שנזכרת לדורות?

במדרשים מובא שבשתי נקודות זמן ניסה השטן לבלבל את אברהם:

כאשר אמר לו האל "קח את בנך והעלהו לעולה" אמר לו השטן: למחר יאמר לך רוצח אתה-אל תשמע לציוויו!

מאידך כאשר אמר לו המלאך "אל תשלח ידך אל הנער"- ניסה שוב להניאו ואמר לו: כיצד אתה שומע לקול מלאך לאחר שהאל עצמו אמר לך "והעלהו לעולה"? סיים את שהתחלת......

ואמר הרב אליהו: גדולתו של אברהם אבינו היתה בכך שבחר נכונה ולא התבלבל בין דבר ה הטהור לניסיונות הבלבול של המקטרג בשתי הפעמים

קל ופשוט לשמוע בקול ה וגם להקריב ולמסור נפש כשהמעשה המוסרי ברור וחד ,כשברור כשמש מהו הטוב ומהו הרע-האתגר האמיתי והקשה יותר , כאז כן היום ,הוא לזקק את רצון ה הטהור במציאות מוסרית שבה הטוב והרע מעורבים והבהירות המוסרית מטושטשת עם צדדים לכאן ולכאן.

זוהי גדולתו של אבינו אברהם. עד כאן דברי הרב אליהו זיע"א זצ"ל.

 

היחס הנכון בין האדם לאל הם הבסיס התיאולוגי המרכזי בכל דת, והמוקד השורשי של יסוד זה  בתורה ובדת ישראל בכלל הוא בעקידת יצחק.

מעקידת יצחק אנו לומדים לכאורה מחד שחובת המסירות לדבר האל הבא בנבואה הוא מוחלט גם כשהוא בעימות עם המוסר האנושי הרגיל-ומאידך שדבר האל האמיתי בסופו של יום צמוד למוסר האנושי הבסיסי ולא מחליף אותו " אשר לא ציויתי ולא עלתה על ליבי". אדרבא, מלמדנו הרא"יה קוק בפירושו לעקידה: מטרת העקידה היתה לבסס את הקשר אב-בן על בסיס אלוקי מוחלט ובכך לחזק אותו

ואיך בא לידי ביטוי  יסוד זה בדתות המונותיאסטיות שיצאו מהיהדות?

ובכן הכרזת האמונה הבסיסית באיסלאם המוכרת לכולנו היא " אללה הוא אכבר {ומוחמד הוא נביאו....} או בתרגום לעברית : האל הוא כביר-גדול

והיכן מקומו של האדם במשוואה זו? ובכן ,נראה שבאיסלאם מקומו של האדם הוא קטן מאוד. איסלאם פירושו כניעה והכנעה בפני האל.

באופן בסיסי מעמדו הנכון של האדם מול האל באיסלאם הוא בהתבטלות וצייתנות מוחלטת. לא בכדי כל נושא זכויות האדם זר ורחוק בתרבות האיסלאמית :החיג'ב- כיסוי הפנים של האישה מעלים ומוחק אותה , גניבה נענשת בכריתת יד הגנב , הלקאה עצמית עד זוב דם בזרם השיעי, תפילה בכריעה והשתחויה מוחלטת

מהי משוואת היחס בין האדם לאל בנצרות{שקדמה לאיסלאם היסטורית}?

ובכן באופן פשוט נראה לומר שהמשוואה הפוכה: האדם גדול והאל ....קטן . עד כדי כך גדול האדם שבתורת השילוש התלבשה בו הרוח האלוקית ואדם בשר ודם הפך לאל....

אין כיסוי ראש, עירוב בין גברים לנשים ותפילה בישיבה.

התרבות הנוצרית -מערבית נותנת מקום של בכורה  ליצירת רוח האדם במדע ובתרבות ולזכויותיו במשפט עד שהמקום של ביטול מול האל הוא טקסי עד כדי מלאכותי. לא לחינם הוגים שיצאו מתוך התרבות המערבית כמו ניטשה הכריזו על מותו של האל וביססו על כך תורה שלימה

לכן העימות בין שתי התרבויות, המערבית והמוסלמית שעקרונותיהן השורשיים נשאבו מהדתות שמהן הן צמחו -הוא כל כך דרמטי .האיסלאם רואה בפסגת התרבות המערבית -ארצות הברית של אמריקה - "השטן הגדול" והמהגרים המוסלמים לאירופה מתקשים מאוד להשלים עם התרבות המערבית המקומית וערכיה עד כדי עימותים ומהומות ההולכים וגוברים.

לשיא מגיע העימות כאשר האיסלאם ומוציא מתוכו אנשים שמגיעים למערכת עיתון בפריז שפרסם קריקטורה הפוגעת בכבוד הנביא ורוצחים את כל השותפים למעשה, שמצידם רק הביאו לידי ביטוי תרבותי את חופש הדיבור שכל כך מרכזי בעולמם....

וכאן באה שאלת המפתח : כאמור גם האיסלאם וגם הנצרות יצאו מתוך היהדות.

מהי אם כן משוואת היחס בין האדם לאל ביהדות?

נראה לומר שהמשוואה היהודית היא שהאל גדול-וכך גם האדם שנברא בצלם אלוקים. התנ"ך מלמדנו לכל אורכו שככל שהאדם מממש את צלם האלוקים שבו נברא- הרי שהוא גדול וראוי לגדולה

היהדות , הן בדברי הנביאים והן בתורה שבעל פה שהמשיכה אותם -יודעת לאזן באופן מופלא ומדוייק בין שני הצדדים של המשוואה: בין חובות האדם לזכויותיו, בין משימתו לקרוא בשם האל וללכת בדרכיו לבין המרחב הלגיטימי למימוש כח היצירה האנושי ,בין החובה להישמע ולקיים את מצוות האל-לבין התובנה הכל כך חשובה שגם בגילויים הנשגבים של  רוח האדם במדע ובתרבות {במיטבה} יש משום מימוש של רצון האל בבריאת העולם ויישובו

נראה שמבחינה היסטורית באה הנצרות -דת האהבה שביטלה את מרכזיות המצוות המעשיות שמחייבות את האדם-ונטלה צד אחד של המשוואה התנכ"ית המאוזנת לקיצוניות: גדולת האדם הנברא בצלם, יסוד שהתגבר עם ירידת קרנה של הדת ועלייתה של התרבות המערבית שינקה ממנה.

כמעין תגובת נגד במטוטלת ההיסטורית בא האסלאם ולקח לקיצוניות את הצד השני של המשוואה: גדלות האל וחובת הציות המוחלטת של האדם שאין לו כל גדולה או זכות לכשעצמו

הפתרון לעימות העולמי הזה ולהתנגשות הציוויליזציות טמון בכוחו של עם ישראל לחזור לדבקות בתורתו ובדברי נביאיו, להביא את עצמו ואיתו  את העולם כולו חזרה לנוסחה התנכי"ת המקורית.

"העולם ומלאו לאור ישראל מחכים, לאור עליון של בהירות תהילת שם ד', של עם זו יצר לו אל לספר

תהילתו, הידיעה המנוחלת מברכת אברהם, הברוך לאל עליון קונה שמים וארץ, לעם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, לעם אשר ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, העם המטהר את העולם כלו מטומאתו ומכל מחשכיו, העם אשר נחל חמדה גנוזה, כלי חמדה, שבה נבראו שמים וארץ" {הראי"ה קוק ישראל ותחייתו}

 

 

תוספת:

עיין בספרו של דניאל שליט ארץ ושמיים כרך שני פרקי אדם עמ 95 והלאה שההתנגדות לישראל החלה מכך שהביא את החוק והמשפט האלוקי כבסיס לדת ולאמונה. הנצרות ביטלה את החוק דת החסד הוהאהבה במקום דת החוק וממנה צמחה האי שיפטיות הסובלנות והפוסמודרניזציה  ואילו האיסלאם קידש את המשפט ורואה בסובלנות המוחלטת כפירה במשפט האלהי עיי"ש

 

עיין בספר על תורת מניטו שבאיסלאם יום המנוחה הוא שישי כי העולם עדיין בשלב הבריאה והכל בידי האל הבורא

בנצרות זהו יום א- היום השמיני- כי לשיטתם כבר הגענו לגאולה השלימה ובא המשיח

ביהדות-דרך האמצע-שבת   איזון ושיתוף פעולה בין האדם לאל בבניין העולם " אשר ברא אלוהים לעשות"