שעת החופה היא הפתח לתקופת חיים סוערת וטעונה.שתי בריות,שכל אחת מהן היא עולם מלא,דבקות זו בזו "והיו לבשר אחד".

הפסיכולוגיה המודרנית מונה שלשה שלבים בהבשלת הייחוד הזה:

השלב הסימביוטי

שלב מאבקי הכח

השלב הבוגר

בשלב הראשון מתחוללת סימביוזה בין בני הזוג: התלכדות,התחברות,התמוססות.

שתי הבריות ממוססות את כל המחיצות המפרידות ביניהן,ובלהט עצום חותרות לייחוד שלם.הראש בעננים,והלבבות מלאים על גדותיהם,והאהבה הגדולה הזו מסייעת לכינון הבית" על כל פשעים תכסה אהבה"

בשלב זה בני הזוג אינם מודעים להבדלים המפרידים ביניהם,הם אינם מבחינים בהם.כל אחד בטוח שההתאמה מליאה,ושההרמוניה תשרור לעד.

שלב זה אינו דמיון או אשליה בלבד,השלמות המתגלה בו,בונה את החוזה העצמי של הקשר.

אבל סופו של שלב זה בהתפכחות כואבת.הרגליים חוזרות לעמוד על קרקע המציאות,ערפילי הרגשות מתפוגגים,והעיניים מצליחות לראות את מי שבאמת ניצב ממול.

רגע זה הוא רגע לא פשוט.שברו של חלום מתוק.

כאן מתחיל השלב השני,האמצעי,של מאבקי כוחות.

רעידת אדמה,מתחים,סדקים ומריבות.השלם נסדק,והאיתן כמעט מתמוטט.כאן נכנסים יועצים שונים ומנסים לגשר ,למצוא לאן הלכה האהבה לאיבוד ולמה,ולחדש אותה כקדם.

בשלב זה החכמה היא להתאים את עצמנו לזולת על ידי תיאום בין המגרעות והבליטות,כך שיתחברו.

בחיי הנישואין על האדם להיות מוכן לוותר,להיגרע שוב ושוב כדי לשמר את היחד הזוגי.בכל פעם שהאני מתרופף ,מתפנה יותר מקום אל האתה.זו ברכתם של ייסורי החיבור,שמעמיקים את שורשיו.

אז מבשילים התנאים לשלב הבא:

שלב הקשר הבוגר והבשל,שנבנה מתוך השלבים הקודמים ומביא אותם לתכליתם,לאהבת אמת יציבה.