בנימין בן יונה ִמּטּוֵדלה 

מגלה ארצות יהודי בן המאה ה-12 .כמעט ולא ידוע עליו מאומה. הוא כתב הרבה, אבל על העניין )המסע( ולא על עצמו. 

מדוע יצא למסע? לא ידוע. ידוע שהיה חובב אבני חן. האם יש לכך קשר? לא ידוע.

 בשנת 1165 יצא למסע ארוך באירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה. סרגוסה וערים שונות בספרד, משם ל- דרום צרפת – מרסיי - רומא וקונסטנטינופול - סוריה - ארץ ישראל – בגדד - פרס וחצי האי ערב - מצרים וצפון אפריקה – חזרה לספרד בשנת 1173 .לישראל הוא הגיע בשנת 1170 .סה"כ בדרכים – 8 שנים. 

עיקר נסיעותיו היה בצמוד לחופים. סה"כ ביקר ביותר מ-300 ערים. את רשמיו הוא כתב בספר "מסעות בנימין" בשפה העברית שיצאה לאור בכמה מהדורות במהלך השנים ותורגם לשפות שונות. בעיקר הוא מתמקד במצבם של היהודים בכל מקום )מספר, שמות היהודים החשובים, הקהילות, אורח חיים ועוד(. בנוגע לארץ ישראל הוא פירט יותר. את אירופה הוא תיאר בקיצור כי הוא כתב את הספר לבני אירופה. ברשמיו היו גם מספר טעויות.

 תיאורו את טבריה: האם הירדן נקרא ים כנרת? האם הירדן הוא נהר או נחל? / נחל קדומים. הוא הראשון שהזכיר את קבר דוד בהר ציון. 

העיר טודלה: עיר קטנה )כ-000,30 תושבים( בספרד, בקהילה האוטונומית של נווארה )חבל הבסקים(, לגדות נהר האברו. הקהילה היהודית בעיר הייתה החשובה שבקהילות נווארה בימי הביניים. בין האישים היהודים הבולטים בקהילת טודלה: הנוסע בנימין מטודלה, המקובל רבי אברהם אבולעפיה שגדל בעיר, המשורר רבי יהודה הלוי שנולד בה וראב"ע שחי בה תקופה מסוימת.

 מחוויותיו: 

 דרום פרובאנס, קהילת נרבונה: "עיר קדומה לתורה וממנה תצא תורה לכל הארצות". 

 זוכרים את ג'נובה? )העיר בה נולד קולומבוס( – הוא פגש בה שני יהודים בלבד. 

 באיזור איטליה התגוררו מעט יהודים. עשרות בודדות בלבד.

  התרשם ביותר מהעיר רומא, והותיר תיאור מפורט של העיר מתובל בשלל אגדות ססגוניות. לדבריו יש ב"במה" )כפי הנראה כנסייה( ברומא שני עמודי נחושת מבית המקדש עליהם חקוק שמו של שלמה המלך )יכין ובועז?(, וכי עמודים אלו נוטפים זעה כמים כל שנה בצום תשעה באב. בנימין תיאר את המונומנטים הרבים שבעיר בהתפעלות רבה. 

 קפואה: "והיא טובה אבל המים רעים וארץ משכלת" 

 באי קורפו ישב באותה עת יהודי אחד בלבד, והייתה קצה ממלכת סיציליה. 

 בתבאי, העיר היוונית העתיקה, פגש קהילה יהודית גדולה ותוססת. חכמי היהודים: "והם האומנים הטובים לעשות בגדי משי וארגמן בארץ היוונים, ובהם חכמים גדולים במשנה ובתלמוד, והם גדולי הדור ובראשם הרב הגדול רבי קוטי ורבי משה אחריו ורבי חייא ורבי אליה תורתינו ורבי יקטן, ואין כמוהם בכל ארץ יוון חוץ ממדינת קונטשטנטינופולי".

  הדרוזים בצידון: "וקרוב מהם כמו עשרה מילין אומה אחת נלחמים עם אנשי צידון, היא האומה הנקראת דרוזיאין, והם פגנוש ואין להם דת, ויושבים בהרים ובנקיקי הסלעים, ואין מלך או שר שולט עליהם כי בעצמם הם יושבם בין ההרים, ועד הר חרמון גבולם מהלך שלושה ימים. ויש להם חג אחד בשנה ובאים כלם אנשים ונשים לאכול ולשתות ביחד. ואומרים שהנפש בעת יציאתה מגוף אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה ואם אדם רע הוא תכנס נשמתו בגוף הכלב או בגוף הבהמה, וזה דרכם כסל למו. ואין דרים ביניהם יהודים כי אם באים אליהם בעלי אומנות וצובעים ויושבים ביניהם באומנות ובסחורה וחוזרים לבתיהם. והם אוהבים ליהודים, והם קלים ברגליהם לרוץ על ההרים ועל הגבעות ואין אדם יכול להלחם עמהם". 

 עבר בסרפנד אותה זיהה כצרפת המקראית, והגיע לצור, וממנה לעכו.

  משהגיע לעכו, "תחילת ארץ ישראל", נטש את מסלולו הקבוע הצמוד לחופי הים התיכון, ופנה למסעיו בארץ.  בארץ הוא הותיר רישום מפורט ומדוקדק, שכולל את זיהוי המקומות התנ"כיים כפי שהבין.

  שכם: "ובה כמו אלף כותים השומרים תורת משה עליו השלום לבדה וקורין להן שומרונים....",

  ירושלים: "היא עיר קטנה ובצורה עם שלוש חומות ובה אנשים הרבה וקורין להם הישמעאלים יעקוביים וארמיים ויוונים וג'ורג'יים ופרנקים ומכל לשונות הגויים". לדבריו גרו בירושלים באותה עת ר' )=200 )יהודים, אך לטענת מיכאל ארליך מדובר ככל הנראה בטעות של המעתיק, וצריך לומר ד' )=4 ,)שכן כעשור לאחר מכן ביקר בירושלים הנוסע פתחיה מרגנשבורג והוא מספר על יהודי אחד בלבד שגר בה. הוא הותיר גם תיאור מרתק של אנשי מסדר הטמפלרים, של הרובע היהודי, הר הבית, אורוות שלמה, יד אבשלום, השילוח, והר ציון. הוא מספר אגדה מרתקת על קבר דוד המלך בהר ציון, לפיה 15 שנה לפני ביקורו בירושלים נכנסו פועלי הפטריארך לתוך המערה שתחת קבר דוד המלך וראו את אולמות קברי המלכים, וכי פתח הקבר נסתם והועלם בפקודת הפטריארך. 

 מערת המכפלה: המצבות הגדולות המוכרות לנו כיום משמשות לתפילות ה"תועים" )הנוצרים(, אך היהודים נכנסים באמצעות שוחד אל תוככי המערה ובה מצבות אחרות של קברי האבות. 

 המסגד האומיי הגדול בדמשק: "ואין כבניין ההוא בכל הארץ"

  בדמשק קהילה יהודית גדולה ותוססת בעלת 3000 משפחות, ישיבה גדולה. תלמידי חכמים רבים. קראים ושומרונים. 

 חלב, סוריה: "והיא עיר מלוכה למלך נור-אל-דין .... ובה כמו אלף וחמש מאות יהודים". 

 הר אררט: "למקום שנחה שם תיבת נח, אבל אבן-עמר בן אל-חטאב לקח את התיבה מעל ראש שני ההרים ועשה אותה כנסת לישמעאלים... וביום תשעה באב באים היהודים מן המדינה להתפלל שם". 

 מוסול: "ושם כמו שבעת אלפים יהודים ובראשם רבי זכאי הנשיא מזרע דוד המלך ... ובמדינת אשור כנסת עובדיה הנביא וכנסת יונה בן אמיתי וכנסת נחום האלקושי... ובינה ובין נינוה הגשר לבד". 

 בפירוז שבור ישבה עדיין ישיבת פומבדיתא העתיקה והמפורסמת, "ושם כמו שלשת אלפים יהודים ובהם תלמידי חכמים .... ושם קבר רב יהודה ושמואל .... ושם קברו של בסתנאי הנשיא וראש הגולה, ורבי נתן ורבי נחמן בר פפא".

  בגדאד: "היא העיר הגדולה ראש ממשלת כליפות אמיר אל-מומינין )אמיר המאמינים( אל-עבאסי ממשפחת מוחמד המשוגע הנביא שלהם, והוא הממונה על דת הישמעאלים...". בנימין תיאר בפרוטרוט את סדרי הממשל של הח'ליף העבאסי בבגדאד, ואת היחס הטוב שהוענק ליהודים תחת השלטון העבאסי. לדברי בנימין "בבגדאד יש כמו ארבעים אלף יהודים והם יושבים בשלווה והשקט תחת המלך הגדול, ובהם חכמים גדולים וראשי ישיבות מתעסקים בתורה. ושם בעיר עשר ישיבות, הרב שמואל בן עלי הוא ראש הישיבה הגדולה "גאון יעקב", והוא לוי ומיוחס עד משה רבנו עליו השלום.... ורבי אלעזר בן צמח ראש הסדר והוא ואחיו יודעים לנגן הזמירות כמו שהיו המשוררים נוגנים בזמן שבית המקדש היה קיים.....". הוא הוסיף ותיאר את הכבוד הרב שקיבל ראש הגולה דניאל בן חסדאי מהשלטונות, ואת שלטונו המוחלט בכל קהילות ישראל ברחבי הממלכה. 

 חורבות בבל הקדומה: "ועדיין ארמון נבוכדנצר מצוי שם חרב.... וקרוב משם מהלך מיל יושבים שלשת אלפים מישראל ומתפללים בכנסת ועליית דניאל ע"ה....". הוא עבר בקבר יחזקאל הנביא שליד הפרת ותיאר באריכות את החגיגות ותפילות שהיו עורכים יהודי בבל במתחם הקבר. לאחר מכן ביקר בקברים נוספים בדרום עיראק, קברי חנניה, מישאל ועזריה, ובקבר יהויכין המלך שבנג'ף. בנג'ף ציין בנימין גם את קברו הקדוש למוסלמים השיעים של עלי בן אבי טאלב.

  סורא: "ושם בית הכנסת שבנו ישראל מעפר ירושלים ומאבניה וקראו אותה שף-יתיב אשר בנהרדעא". 

 תימן: "ומשם דרך המדבר לארץ שבא הנקראת אל-ימן... מהלך עשרים ואחד יום במדבר". תיאור ססגוני של חיי השבטים העצמאיים במדבריות תימן. הוא מספר על עוצמתם וגבורתם, על יחסיהם החמים עם יהודי בבל ועל תרומות כספיות שהיו שולחים לארץ ישראל. מצנעא ביקר בח'ייבר, בה פגש יהודים שטענו שהם צאצאי עשרת השבטים. 

 קבר עזרא הסופר בבצרה, מוקד עליה לרגל של יהודים ומוסלמים.

  חורבות שושן המקראית וקבר דניאל. תושבים בסמוך לקבר דניאל התעשרו והאמינו שזה בזכותו. ולכן הצד השני של העיר דרשו להעביר את הקבר לחלק שלהם. פרץ מאבק ממושך, שבסופו פשרה מקורית: ארון הקבורה הוצא ממקומו והועבר אחת לשנה מחלק אחד של העיר לחלקה השני, ובכל חלק שהה הארון שנה אחת, ואכן בני כל העיר התעשרו. הסדר זה נהג שנים רבות, עד אשר הגיע השאה סינג'אר, מלך גדול ואדיר, שהתרעם על המנהג המוזר וראה בו בזיון חמור. הוא הורה להפסיק לאלתר את העברת העצמות, וציווה לתלות את הארון באמצע הגשר שבין שני חלקי העיר ולבנות במקום בית-תפילה לבני כל הדתות בשווה.

  היהודים באתיופיה: בעלי שלטון עצמי והם רבים מאוד "ובה הרים גדולים ושם מישראל הרבה ואין עליהם עול גוים ולהם ערים ומגדלים בראשי ההרים" 

 יהודי קהיר: "ובה כמו שני אלפי יהודים, ושם שני בתי כנסיות אחד לאנשי ארץ ישראל ואחד לאנשי ארץ בבל, וקורין לכנסת אנשי א"י כנסייה אל-שאמיין ולכנסת אנשי בבל כנסייה אל-עראקיין. ואינם נוהגים כולם מנהג אחד... ויש ביניהם רבי נתנאל שר השרים וראש הישיבה... ושם אמיר אל-מומינין אבן אבו טאליב, וכל בני ארצו נקראים עלוויים אשר מרדו באמיר אל-מומינין אל-עבאסי אשר בבגדד וביניהם קנאה עד עולם". הוא מוסיף לספר על נפלאות ארץ מצרים באריכות, עד הגיעו לנמל אלכסנדריה.