שלמה מולכו

1500-1532

מחולל תנועה משיחית במאה ה - 61 , שהאמין בתקומת ישראל ובתבוסת הנצרות . העלה על המוקד על ידי האינקוויזיציה באיטליה באשמת בגידה בנצרות והסתה למרד יהודי.

 שלמה מולכו נולד בליסבון , בירת פורטוגל , להורים אנוסים . לפני שחזר ליהדות היה שמו דיגו פירס . מהידיעות המועטות על שנות ילדותו ונעוריו עולה כי קבל חנוך כללי, ולאו דווקא דתי . בהיותו בן עשרים ואחת התמנה מולכו מזכיר מועצת המלך של פורטוגל , מנואל הראשון, ורשם של בית - המשפט לערעורים . קימת סברה שכבר בימים ההם שקד בסתר על למודי הקבלה, אם כי, נראה כי היא מופרכת. נראה, שעיקר עיסוקו בעולם היהודי, והכניסה לעלום זה התרחשה, כאשר הופיע דוד הראובני בפורטוגל - בשנת 6151. 

הראובני, טען כי הגיע בשליחות מדינית של ממלכת יהודה בחייבר, אשר בחצי האי ערב. הראובני עצמו, היה טיפוס מוזר, אשר הידיעות עליו, מועטות מהאגדות. לדוד הראובני, הייתה השפעה מכרעת על דיגו פירס, עד כדי כך, שהאחרון, חיפש את דרכו לעולם ממנו הגיעו הוריו, העולם היהודי. מולכו, חזר ליהדות. נראה כי אקט החזרה לעולם היהודי, היה מוחצן משהו. מולכו מל את עצמו במו ידיו. מעשהו זה של מולכו, זעזע את המלך, אשר בסה"כ העריך אותו. מולכו, נאלץ לצאת לעולם של נדודים, וחיפושים. תחילה ברח לעיר ביטוניה אשר במקדוניה. משם הגר לסלוניקי .בסלוניקי, יתחבר לרבי יוסף טאיטאצאק, אשר ישפיע מאוד על עולם הקבלה שלו. כמו כן, כאן יפגוש את רבי יוסף קארו. 

מולכו ישפיע מאוד על הרב יוסף קארו, עד כדי כך שיקרא לו שלמה בחיר ליבי(. לאיטליה לארץ ישראל, לגרמניה ולבסוף הוצא להורג ע"י האינקוויזיציה, באיטליה. בסלוניקי, התמסר ללימודי הקבלה והסוד. אישיותו הכריזמטית, משכה אליו המוני תלמידים, אשר שידלו אותו להוציא את דרשותיו לאור. דרשות אלו יצאו בספר בשם: "הספר המפואר". )דרך שם הספר, ניתן להצביע על אישיותו של האיש(. הדרשות בספר המפואר, נושאות אופי של חישובי הקץ. 

ראוי להזכיר בהקשר זה, כי בעת צרה, רבים מחשבי הקץ בעם ישראל. הללו, ימצאו סימוכין, מעולמות שונים לחישוב הקץ על פי הבנתם. דרך אחת לחישוב הקץ, היא חישוב תאריך לידת העולם, ותאריך סיומו כפי שמופיע במדרשים שונים. דרך אחרת לחישוב הקץ, היא קריאת האותיות המרכיבות את השנה כמילה: כך למשל שנת: הת"ר, נקראת התר. כלומר זה הזמן להתיר את המוסרות, ואת הקשרים, ואת הסבל של העם היהודי. דרך אחרת לחשב את הקץ, היא פרעות ואסונות המתרחשים בעולם. מולכו, מצא כי שנת מותו היא שנת הגאולה )כמה מצער, שלא זכה לראות זאת קורה(. 

בדרשותיו כפי שמופיעות בספר המפואר, ישנם עוד תאריכים לגאולה ולקץ. למעשה מולכו כתב שני ספרים, הספר השני נקרא: "חית קנה" עפ"י פסוק בתהילים. 

בשלב הבא של חייו, יקבל עליו מולכו, את הנהגת עם ישראל, ויצא בשליחויות מטעם עצמו, למנהיגי העולם, החל מהאפיפיור ועד קרל החמישי מלכה של מלכות רומא הקדושה. מולכו, יציע להללו, לצאת ולכבוש את ירושלים מהסרצינים )המוסלמים(. רצה הגורל, ואסונות אשר ניבא, ואשר חזה, אכן התרחשו, דבר אשר גרם לאנשי דת נוצרים לראות בו איש קדוש, ואיש נבואי. 

מולכו, אף ניבא את קץ הנצרות, ואת נפילתה, ואת תקומת ישראל במקומה. בכתביו הוא מראה, איך הנצרות מעוות את דברי הנביאים ו"אונסת" אותם לצורכה. כמולכו, הגיע לרומא, ישב בשערי רומא, סמוך לנהר הטיבר. מעניין לציין, כי במעמד זה מולכו ניבא שהטיבר יעלה על גדותיו, דבר שאכן קרה, ואף ניבא שרעש אדמה יפקוד את פורטוגל, וגם זה אכן קרה. שם בשער הוא ישב עם העניים, החולים והנדכאים, כדי לקיים את הנבואה, בא אליהו הנביא מספר לרבי יהושע, ליד מערת רבי שמעון בר יוחאי שהמשיח, יושב בשערי רומא, מוריד תחבושות, ושם חדשות במקומן. הוא אף נשא שם תפילה משיחית. ברומא נפגש עם האפפיור, קלמנס השביעי, אשר באופן מפתיע פרס עליו את חסותו. מעניין, שמי שהסתייג ממנו, היו היהודים. הקהילה היהודית אשר ברומא פחדה מהאיש אשר קורא למלחמה נגד האסלם, ואשר מתחבר לכס הקדוש. 

מרומא המשיך מולכו לוונציה. בוונציה "עשה טעות", שישלם עליה בחייו. הוא תמך בצד הלא נכון, בוויכוח הלכתי. הוויכוח נסב סביב ביטול מוסד הנישואין, בין שני רבנים, שהיו גם רופאים: רבי יעקב מנטינו )רופאו של האפפיור(, לבין רבי אליהו חלפון, שהיה מקובל ורופא. מולכו, תמך ברבי אליהו חלפון, ובכך עורר את כעסו של מנטינו, אשר פנה לשגריר רומא בוונציה, ואף לאפיפיור והמליץ להעמיד את מולכו לדין, בגין בגידה בנצרות. האינקוויזיציה, אכן מצאה אותו אשם בדין. מולכו נידון להוצאה להורג. והנה מפנה בעלילה. האפיפיור מתערב, ומישהו אחר מוצא להורג במקום מולכו. לאחר שניצל מאימת האינקוויזיציה, הגיע מולכו לצפון איטליה שם נפגש מולכו עם האיש שהשפיע עליו, דוד הראובני, וביחד יצאו לעיר רגנסבורג, אשר בגרמניה. שם נפגשו עם הקיסר קרל ה - 1 .הם הגיעו אליו כשהם מניפים דגל ועליו רקומות האותיות מכב"י ) ראשי תבות של " מי כמוכה באלים ה"' ( . קראל, לא ממש התרשם מן השניים, וציווה להוציא את מולכו להורג, ואילו את הראובני מסר לשלטון הספרדי. הראובני, הוצא להורג בחניקה, משמע אמר כשהוא על המוקד, שהוא מתנצר. מולכו הועלה באש, משמע מת כיהודי. 

על המוקד אמר את המשפט הבא: "על אשר התהלכתי בדת ההיא- לבי מר וזועף. ועתה כטוב בעיניכם תעשו, ונפשי תשוב אל בית אביה בנעוריה, כי טוב אז מעתה"

 ולמען האמת, היו יהודים, בני דורו שלא האמינו שהוא מת. היו בטוחים שגם הפעם הצליח לחמוק. 

מולכו הוציא לאור ספר נוסף בשם: "חית קנה" מתוך הפסוק בתהילים: ס"ח – ל"א "גער חית קנה, עדת אבירים בעגלי עמים, מתרפס ברצי כסף בזר עמים קרבות יחפצו" 

ההבדל בין שני הספרים הוא בכך, שבעוד הספר הראשון, הספר המפואר, מולכו מדבר באופן כללי על הגאולה, ועל קץ הימים, בלי שיוך עצמו לעניין. הרי שבספר חית קנה, מולכו כבר מייחס לעצמו חלק מן הדברים. אחד הדברים המעניינים, היא חתימתו של מולכו: בחתימה דגל – דבר המזכיר את נדודי בני ישראל, וכן האדם הנושא את הדגל, את הנס, הוא המוליך. וכן האות "ל" המופיעה בחתימה פעמיים. פעם למילה שלמה ופעם למילה מולכו. 

אחרי מות – קדושים אמור: דמותו המיוחדת של שלמה מולכו שמשה יסוד ליצירות ספרותיות , ביניהן רומנים היסטוריים מאת מקס ברוד - " דוד הראובני שר היהודים " ומאת א"א קבק - "שלמה מולכו"