בס"ד
הדרכת אישיות- מהאטמה גנדי
מוהנדס קרימנצאד גנדי נולד
2 באוקטובר 1869
נרצח על ידי מתנקש 30 בינואר 1948 ,בשל תמיכתו במתן זכויות למוסלמים
האמרה
העממית אומרת שהודו היא המדינה היחידה שיש לה אבא ואמא:
האמא
הוא נהר הגנגס
והאבא
הוא גנדי.
רק כדי
להבין את חשיבותו ומרכזיותו: בכל מדינה על השטרות השונים שהיא מנפיקה יש תמונות של
דמויות מופת מהעבר.
הדמויות
הן רבות ומגוונות ובדרך כלל כל שטר מוקיר דמות אחרת.
הוציאו
מכסכם שטרות הודיים , ותראו שעל כולם כולל כולם מהקטן ועד בגדול- מופיעה דמות אחת:
גנדי.
אתר
שריפת גופתו והאנדרטה לזכרו הוא מהמקומות החשובים בניו דלהי.
גנדהי היה מתקן חברתי, פוליטיקאי
ומנהיגה הבולט של תנועת השחרור ההודית. הוא שילב בין פעילות חברתית ופוליטית תוך
שמירה על מוסר אישי-דתי ואורח חיים סגפני קיצוני, אלטרנטיבי וייחודי. הוא הצליח
לשחרר את הודו מהשלטון האנגלי באמצעות מחאה אזרחית בלתי אלימה, והיווה השראה
למנהיגים גדולים כמרטין לותר קינג, נלסון מנדלה והדלאי למה.
בגיל 18 יצא ללימודי משפטים באנגליה –
הראשון שעשה כך. ניסה להפוך לגנטלמן אנגלי .חזר להודו ולא הצליח למצוא עבודה בתור
עורך דין בגלל ביישנותו. קיבל הצעת עבודה בדרום אפריקה חי שם 21 שנים ושם החל את
פעולתו החברתית בניסיון להגן על אפליית האסייתים – ההודים- סיפור ההורדה מהמחלקה
הראשונה ברכבת.
גנדי נמנה עם המנהיגים המוערכים ביותר
במאה העשרים. הוא מוכר בהודו ובעולם כמהאטמה גנדי ("מהאטמה" בסנסקריט -
"הנפש הגדולה", כינוי שניתן לו על ידי המשורר רבינדרנת טאגור). בהודו
הוא מכונה גם באפו ("אבא" בגוג'ראטית). הוא נחשב באופן רשמי לאבי האומה
ההודית, ויום הולדתו, בשניים באוקטובר, מצוין מדי שנה כחג לאומי הודי בשם
"גנדי ג'איאנטי". ב-15 ביוני 2007 הכריזה העצרת הכללית של האומות
המאוחדות על 2 באוקטובר כיום הבינלאומי לאי-אלימות
כאשר החליטו הבריטים להעניק עצמאות
להודו, הסתבר כי לפקיסטן יהיו הוצאות כספיות גבוהות והבריטים החליטו כי על הודו
לשאת בהוצאות אלה. הלאומנים ההודים טענו שאם הודו תבצע את התשלום הנדרש ממנה, יביא
הדבר לחולשתה. גנדי החליט שעל הודו לשאת בתשלום בכל זאת, וכתוצאה ראו בו הלאומנים
בוגד. נרצח ב30 ליוני 1948 על ידי הינדי
שהתנגד להסכמתו לשלם פיצויים למוסלמים
גנדי- דרך אי האלימות
גנדי גילה לעולם את כחה העצום של אי
האלימות. התנגדות פעילה וגאה -אך לא אלימה .הבנה
שהדרך לעצמאות עוברת בעיקר בדעת הקהל בלונדון.
אהימסא – אי פגיעה ואלימות סטיאגרהה- אחיזה מוצקה ודבקות באמת
הפנימית סוארג-שלטון עצמי מוחלט
גנדי האמין גם בסאטיאגרהא -
"לדבוק באמת". הוא זיהה רעיון זה עם "כוח האמת" או "כוח
הנשמה", הנובע מגרעין אישיותו הסובלנית ושוחרת השלום של האדם. לפי גנדי, רק
הזדהות עם כוח זה עשויה להביא להגשמת מטרותיו של האדם, וכי כל נטייה אלימה - מקורה
בשקר וסופה להיכשל. כאשר נשאל האם לא יכול אדם להרוג קוברה כדי להגן על ילד או על
עצמו, השיב כי הוא אינו יכול להרוג קוברה מבלי להפר שניים מנדריו: אי-פחד
ואי-הריגה. "אני אעדיף לנסות להרגיע את הנחש על ידי גלי אהבה. אינני יכול
להנמיך את הסטנדרטים שלי כדי להתאימם לנסיבות",
גנדי זכה בהישג פוליטי משמעותי ראשון
בהודו בשנים 1918-19 ב"סאטיאגרהא של צ'מפראן קהדא" - מאבקם של האיכרים
העניים ממחוז צ'מפראן (Champaran)
במדינת ביהר ובמחוז קהדא (Kheda)
במדינת גוג'אראט, כנגד מיסוי והזנחה מצדם של בעלי האדמות והשלטונות הבריטיים, בזמן
רעב המוני.
גנדי הרחיב את רעיון ההתנגדות הלא
אלימה שלו למדיניות ה"סוואדשי" - החרמת סחורות שיוצרו מחוץ להודו,
במיוחד סחורות בריטיות. בהקשר למאבק זה הוא הטיף לכך שכל ההודים ילבישו
"קהדי" (בגדים מתוצרת ביתית) במקום בגדים ואריגים מתוצרת אנגלית. גנדי
קרא לכל ההודים, עשירים ועניים, גברים ונשים, להקדיש זמן מדי יום לשם טוויית חוטים
ואריגה של קהדי כדי לתמוך בתנועה לעצמאות.
בהתאם להבטחתו, פתח גנדי בסאטיאגרהא
חדשה נגד מס המלח במרץ 1930. ששיאה היה צעדת המלח המפורסמת לדאנדי בין 12 במרץ ל-6
באפריל 1930. גנדי צעד 385 קילומטרים מאחמדאבאד (העיר הגדולה ביותר בגוג'אראט)
לדאנדי (כפר קטן במדינה זו), כדי לייצר מלח בעצמו. אלפי הודים התלוו אליו במסעו אל
הים. זה היה אחד הקמפיינים המוצלחים ביותר שלו שבו המוני הודים עברו על החוק
הבריטי שאסר על תחרות בהפקה הבריטית של מלח בישול. בתגובה, עצרה בריטניה כמאה אלף
תושבים הודים. אירוע זה נחשב לשיאו של המאבק בבריטים. מאבקו של גנדי זכה בשלב זה
לפרסום בינלאומי רב, ובין היתר נבחר גנדי ב-1930 לאיש השנה של השבועון טיים. צעדתו
זו מונצחת באנדרטה מפורסמת בניו דלהי.
שאלה :האם אי האלימות של גנדי היא
שהביאה את העצמאות להודו ,או דווקא חולשתם של הבריטים לאחר מלמת העולם או דווקא
המהומות האלימות שעשו גורמים אחרים בהודו והם שהציקו לבריטים והניעו אותם לשינוי
בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה
עם פלישתה של גרמניה הנאצית לפולין. בתחילה גנדי תמך במתן "סיוע מוסרי לא
אלים" למאמץ הבריטי, אך מנהיגים אחרים של הקונגרס נעלבו מההחלטה החד צדדית של
בריטניה להפוך את הודו למעורבת במלחמה לצידם, ללא התייעצות עם נציגי התושבים. כל
חברי הקונגרס התפטרו מתפקידם. לאחר מחשבה ממושכת על הנושא, גנדי הכריז כי הודו לא
תוכל להיות חלק ממלחמה שנערכת כביכול למען החופש הדמוקרטי, בעוד שחופש כזה נמנע
מהודו עצמה.
גנדי – היחס לשואה ולגרמנים
אם
נבוא לדבר על יחסו של גנדי ליהודים ולציונות נמצא שהדברים מורכבים.
יום לאחר ליל הבדולח ניצל מהטמה גנדי
את ההזדמנות כדי להטיף ליהודים הנרצחים על צדק, אי-צדק, והתנגדות לא-אלימה
"אילו הייתי יהודי שנולד
בגרמניה... הייתי תובע את גרמניה כביתי ממש ככל גרמני זקוף קומה ביותר, וינסה נא
לירות בי ולהורידני לבור כלא; הייתי מסרב להיגרש או לקבל על עצמי כל השפלה... אילו
היה יהודי אחד או כל היהודים נוהגים כך, לא היה מצבם יכול להיות גרוע משהוא היום." "היהודים בגרמניה יכולים ללכת בדרך המרי
האזרחי."
גנדי היה משוכנע באמת ובתמים שגם את לב
האבן של היטלר אפשר להמיס במאבק לא־אלים. אפילו יהודה לייב מאגנס ומרטין בובר,
שהיו מאנשי 'ברית שלום' והעריכו מאוד את גנדי, כתבו לו שיש מקרים שבהם הרוע הוא כל
כך קיצוני עד שאין ברירה אלא להשתמש באלימות. תורת אי־אלימות מתאימה אולי למי
שנאבק באנגלים, לא לאלו שמוכנסים לתאי גזים.
במכתב פומבי לגנדי שפירסם בובר
ב"העול", ביטאון שהיה בין מייסדיו, כתב בין היתר: "כלום אינך יודע,
מהאטמה, על דבר שריפת בתי הכנסת וספרי תורה?. . . היודע אתה או אינך יודע, מהאטמה,
מהו מחנה הסגר ומה מתרחש בו, מה הם עינויי מחנה ההסגר, מה הן שיטותיו להרוג את
קורבנותיו לאט ובמהרה?". בובר עמד על ההבדלים העצומים בין מצב היהודים
באירופה לבין ההודים בדרום אפריקה וקינח בטענה שלא תמיד "הסטיגרהה של עוצמת
הנשמה יכולה להיעשות לסטיגרהה של כוח האמת". במילים אחרות, לא תמיד
"האחיזה הבלתי אלימה באמת" היא התרופה.
גנדי השיב: "אם אפשר בכלל להצדיק
מלחמה כלשהי בשם ולמען האנושיות, הרי שמלחמה נגד גרמניה היא מוצדקת לחלוטין וזאת
כדי למנוע רדיפה מופקרת של עם שלם. אלא שאני לא מאמין בשום צורה של מלחמה. דיון
בבעד ובנגד של מלחמה כזאת הוא לכן מחוץ לתחום מבחינתי.
אבל אם לא יכולה להתנהל שום מלחמה נגד
גרמניה, אפילו לא בהקשר של פשע כמו זה שמתבצע נגד היהודים, האם יכולים היהודים
להתנגד לרדיפה המאורגנת וחסרת העכבות הזאת? האם יש דרך לשמר את הכבוד העצמי שלהם,
ולא לחוש חסרי-אונים, עזובים ונטושים? אני טוען שיש דרך. שום אדם שיש לו אמונה באל
חי לא צריך להרגיש חסר אונים ונטוש. ה’ של היהודים הוא אל יותר אישי מהאל של
הנוצרים, של המוסלמים או ההודים, אם הייתי יהודי ונולדתי בגרמניה ושם היתה
מחייתי, הייתי תובע את גרמניה כביתי ממש כמו הגרמני הרם ביותר והייתי מאתגר אותו
לירות בי או להשליכני לצינוק. הייתי מסרב להיות מגורש או להיכנע ליחס של אפליה. וכדי
לעשות זאת, אין לי צורך להמתין לחבריי היהודים שיצטרפו אלי בהתנגדות אזרחית. אבל
אם התודעה היהודית יכולה לקבל על עצמה סבל מרצון, אז אפילו הטבח שדמיינתי יוכל
להפוך ליום של הודיה ושמחה על כך שהשם הביא לגאולת עמו אפילו על ידי רודן. שהרי
לירא-האל, אין כל פחד מהמוות. זוהי שינה של הנאה צרופה שלאחריה תבוא התעוררות
שתהיה מרעננת שבעתיים בגלל אורך-שנת. אני משוכנע שאם יעלה מתוכם אדם עם אומץ
וחזון שינהיג אותם בפעולה לא-אלימה, חורף היאוש יהפוך כהרף עין לקיץ של תקווה. ומה
שהפך היום לציד-אדם משפיל יהפוך לעמידה של רוגע והחלטיות מצד גבר או אשה שניחנו
בכוח הסבל שניתן להם על ידי האל. אז תהיה זו התנגדות דתית אמיתית כנגד זעמו של
האדם חסר-האלוהים וחסר-האנושיות. היהודים הגרמנים יזכו אז בניצחון בר
קיימא על פני הגויים הגרמנים במובן הזה שהם ימירו את האחרונים למצב של הכרה בערך
הכבוד האנושי. בכך הם יעניקו שירות לאחיהם הגרמנים ויוכיחו את זכאותם לכתר הגרמנים
האמיתיים לעומת אלה שגוררים היום את שם גרמניה, בלי להיות מודעים לכך, לשפל
המדרגה.
גנדי כתב מכתב להיטלר :"חבר
יקר, חבריי דרשו ממני לכתוב לך למען האנושות, אך התנגדתי לבקשתם בגלל הרגשתי שכל
מכתב ממני יהיה בגדר עזות פנים. אך משהו אומר לי שאל לי להתחשב בכך ושעלי לשטוח את
בקשתי, ותהיה מועילה ככל שתהיה. ברור שכיום אתה האדם היחיד שיכול למנוע את המלחמה, העלולה
להחזיר את האנושות למצב פראי. האם אתה חייב לשלם את המחיר הזה לעניין, ויהי ערכו
עבורך אשר יהי? האם תקשיב לתחינתו של אחד שסר מרצונו מדרך המלחמה, ללא הצלחה?
בכל מקרה אני מייחל לסליחתך
אם טעיתי בשליחת מכתב זה. נוסח פנייתי אליך כידיד אינו עניין של רשמיות: אין לי
אויבים. במשך 33 השנים ֵ האחרונות היה עיסוקי בחיים לחזק את הרעות של כל האנושות על ידי
ידידותי עם כל האנושות, ללא קשר לגזע, צבע ואמונה. אין לנו ספק באשר לאומץ לבך
ולמסירותך לארץ אבותיך, וגם איננו מאמינים שאתה מפלצת כפי שמתארים מתנגדיך, אך כתביך
והצהרותיך, ואלו של חבריך ומעריציך, אינם משאירים מקום לספק שרבים מפעולותיך
מפלצתיות.
אני נשאר ידידך היקר, מ' ק' גנדהי.
אולי ניסיונו של גנדהי לשכנע את היטלר
ביעילותה של דרך האי־אלימות מעיד על חוסר הראליזם הפוליטי של גנדהי.
גנדי והיחס לארץ ישראל והערבים
"הזעקה למען בית לאומי ליהודים לא
מושכת אותי במיוחד. המניע למטרה הזאת מתבסס על התנ”ך וההתמדה שבה ביקשו היהודים
לשוב לארץ-ישראל. מדוע שלא יהפכו את הארץ הזאת, כמו עמים אחרים על פני האדמה,
לביתם, למקום שבו הם נולדים ובו הם מקיימים את מחייתם?
ארץ-ישראל שייכת לערבים באותו אופן
שאנגליה שייכת לאנגלים או צרפת לצרפתים. אין זה צודק וזה לא אנושי לכפות את
היהודים על הערבים. מה שמתרחש בפלשתינה-א”י היום אינו יכול להיות מוצדק על ידי שום
קוד התנהגותי מוסרי. למשטר המנדטים אין תוקף מלבד זה
שקיבלו כתוצאה מהמלחמה האחרונה. זה יהיה בוודאי פשע נגד האנושות להנמיך ולצמצם את
הערבים הגאים כדי שאפשר יהיה להחזיר את פלשתינה-א”י ליהודים בחלק מהטריטוריה או
כולה כבית הלאומי שלהם.
אין לי שום ספק שהם פועלים בדרך הלא
נכונה. ארץ-ישראל כמושג תנ”כי איננה ישות גיאוגרפית. היא נמצאת בלבם. אבל אם
הם מוכרחים לראות את ארץ-ישראל במובנה הגיאוגרפי כביתם הלאומי, לא נכון להיכנס לשם
בצל הרובה הבריטי. מעשה דתי לא ניתן לביצוע בעזרת הכידונים או הפצצה. הם יכולים
להתיישב בארץ-ישראל רק מתוך השגת רצונם הטוב של הערבים. יבואו היהודים
הטוענים לכתר העם הנבחר ויוכיחו שהם זכאים לו בכך שיבחרו בדרך האי-אלימות. בכך
יראו שיש תוקף למעמדם בעולם. כל ארץ היא ביתם כולל ארץ-ישראל אך לא באמצעות
תוקפנות אלא בדרך של שירות אוהב
"מה שמתרחש כיום בארץ ישראל אין
לו הצדקה על ידי שום חוקה מוסרית... ודאי שחטא כלפי האנושיות הוא להשפיל את הערבים
הגאים כדי שאפשר יהיה להחזיר את ארץ ישראל, כולה או מקצתה, ליהודים כביתם
הלאומי."
"הם יכולים לאחוז באמצעי סטיאגרהה
גם כלפי הערבים ולומר להם: ירו בנו והשליכונו לים המלח, מבלי לנקוף אצבע כנגדם. אז
ימצאו את דעת הציבור בעולם תומכת בשאיפתם."
הכיוון הבטוח ביותר הוא להאמין בממשלו
המוסרי של העולם ולפיכך בעליונותו של החוק המוסרי, חוק האמת והאהבה.
יישום האמונה יהיה הבטוח ביותר, במקום
שבו ישנה החלטה ברורה לדחות על הסף כל מה שמנוגד לאמת ולאהבה.
מנהיגי
הציונות ניסו למצוא דרך לאוזנו ולליבו של גנדי ביודעם כמה חשיבות ומשקל ניתנת לדבריו.
לגנדי
היה ידיד יהודי טוב וקרוב בזמן שהותו בדרום אפריקה ,בשם הרמן קלנבך.
חולפות שנים. קלנבך משתקע בעסקיו בדרום
אפריקה, וגנדי מבסס את מעמדו כמנהיג בהודו, כוכבו דורך בזירה הבינלאומית. השניים
ממשיכים להתכתב לעתים, אך ב־1936 נקרא קלנבך למשימה. הוא מקבל פנייה ממשה שרת,
לימים ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, וזה מבקש ממנו עזרה בשכנוע גנדי לתמוך
בציונות. אתה נמצא בעמדה ששום יהודי בעולם לא נמצא בה, כותב שרת לקלנבך, ומבקש
ממנו – למרות אי־הנעימות שבסיטואציה – לפנות לגנדי. באותה תקופה תמכו המוסלמים
בהודו בערביי ארץ ישראל, ואילו ההינדים ניסו בכל כוחם לשמור על האחדות בינם לבין
המוסלמים. ההינדים רצו מדינה הינדית־מוסלמית, ותמיכה בציונות הייתה פועלת נגד
האינטרסים שלהם עצמם בהודו.
קלנבך
בא להודו, נפגש עם גנדי מספר פעמים, אך לא מצליח לשנות את דעתו.
גנדי, דר אמבידקר והיחס לקאסטות
גנדי
אומנם היה איש של שלום שתמך בחלשים, אך מאידך היה הינדי אדוק בדתו ובמסורתו.
יסודות אלה התנגשו בעניין יחסו ל שיטת הקאסטות שעומדת בבסיס החברה ההודית.
בשנת 1932, נכנעה הממשלה הבריטית
לקמפיין שהנהיג המנהיג והעיתונאי מכת הטמאים בהימרו רמג'י אמבדקאר, הממשלה אישרה
מינוי אלקטורטים נפרדים לכת הטמאים. במחאה, פתח גנדי בצום של שישה ימים בספטמבר
1932, ואילץ את הממשלה לאמץ סידור מתאים יותר באמצעות משא ומתן באמצעות מנהיג כת
הטמאים פאלוונקר באלו8
במאי 1933 החל גנדי בצום של 21 יום
להיטהרות עצמית ולעזרת תנועת ההריג'אן.
מי
שהאירה את דמותו של גנדי באור אחר בעניין זה היא הסופרת המפוסמת ארהנדטי רוי מחברת
רב המכר " אלוהי הדברים הקטנים".
ב"אלוהי הדברים הקטנים", אמה
של רהל מנהלת רומן עם בן קאסטת הטמאים שמביא למותו, ומאוחר יותר גם להתפרקות
המשפחה ולמותה של האם.
לאחר מכן כתבה ספר נוסף "הדוקטור והקדוש", בספר זה רוי כותבת
על הטמאים ועל שיטת הקאסטות, העוול העמוק ביותר בחברה ההודית. "קאסטה זה
מחלה", היא אומרת לי, "המדינה נרקבת בגלל השיטה הזאת". והיא טוענת
שגנדי, המנהיג ההודי הנערץ, התנגד בכל מאודו לביטול שיטת הקאסטות. הספר נפתח
בתיאור של הטבח בקיירלנג'י, שהתרחש ב–2007", היא מזכירה. "בטבח הזה,
כפריים רצחו בני משפחה דלית משום שהעזו לעבוד בשדות שלהם ולחיות בבית עם גג מבטון,
חשמל וחיבור למים. במילים אחרות, העזו לחיות כשווים בכפרם
"קאסטה זה מה שד"ר אמבידקר
קורא לו 'מעמד סגור'", היא עונה, בהתייחסה למטאפורה של אמבידקר, שלפיה החברה
ההינדואית היא מגדל רב קומות ללא מדרגות וללא כניסה; כל אדם מת בקומה שבה נולד.
כך
אמר גנדי בנאום שנשא בכנס של מיסיונריים במאדראס ב–1916: "הארגון
הנרחב של הקאסטות עונה לא רק על הרצונות הדתיים של הקהילה, אלא גם על הצרכים
הפוליטיים שלה. הכפריים אירגנו את העניינים שלהם דרך מערכת הקאסטות, וכך טיפלו
בדיכוי של הכוחות השולטים בהם. זה בלתי אפשרי להכחיש את היכולות הארגוניות של אומה
שהולידה את מערכת הקאסטות וכוח הארגון הנפלא שלה".ב–1921, בכתב העת
הגוג'ראטי "נאווהג'יוון", גנדי כתב: "להרוס את מערכת הקאסטות
ולאמץ את המערכת החברתית המערבית־אירופית משמעו שההינדים יצטרכו לוותר על העיקרון
של עיסוק שנרכש בתורשה שהוא הנשמה של מערכת הקאסטות. עקרון התורשה הוא עיקרון
נצחי. לשנות את זה יביא בהכרח לחוסר סדר".
הוא רצה שיהיו קאסטות, אבל שיהיה
ביניהן שוויון ולא תהיה אלימות. שינה את שמם של הטמאים מדליתים להריג"נים-
בניו של האל אך הם ראו זאת כהתנשאות
אמבידקר שמר על אצילות ולא השמיץ אותו.
אבל חודשים מאוחר יותר, כאשר הסערה שככה, הוא אמר ש"שביתת הרעב היתה 'צעד
מלוכלך' וסוג של כפייה נגד אנשים חסרי ישע. זה היה צעד זדוני ונאלח. איך הטמאים
יכולים להחשיב אדם שכזה ככן וישר?"
כשגנדי ישב בכלא הבריטי בדרום אפריקה
על התפקיד שמילא במאבק של "הודים נוסעים" הוא כתב: "יכולנו להבין
שאנחנו לא באותה קטגוריה כמו הלבנים, אבל להיות באותה קטגוריה עם הילידים נדמה שזה
קצת יותר מדי... לא רק שהמשמעות של זה היא השפלה וביזוי, אלא שזה גם ממש מסוכן.
קאפירים הם חסרי תרבות — והפושעים אפילו יותר. הם עושים בעיות, מאוד מלוכלכים
וחיים כמו חיות".
"הודו היא מדינה שבה 800 מיליון
אנשים חיים על פחות מחצי דולר ביום. הפער בין העניים לעשירים גדל ויש מאות אלפי
חקלאים שהתאבדו בגלל חובות. אבל אני אגיד לך משהו שאני בטוחה שיהדהד לך", היא
אומרת. "1947 היתה השנה שבה הבריטים עזבו ולכאורה הפכנו למדינה חופשית. אולם
רוב ההודים ישאלו, חירות עבור מי? מאז 1947 לא היתה אפילו שנה אחת שבה הצבא ההודי
לא פעל נגד ההודים עצמם, בתוך הגבולות של הודו. אם את מסתכלת על המלחמות שהצבא
ההודי ניהל בתוך גבולות הודו, את מוצאת את קשמיר, מיזוראם, מאניפור, נאגאלנד,
היידראבאד, ג'ונאגאד גואה, פונג'אב, מערב בנגל. זה תהליך מתמשך ואני לא מדברת על
2,000 או 3,000 איש שנהרגו, אני מדברת על עשרות אלפים. כיום מאות אלפי חיילים פרוסים
ביערות במרכז הודו, היכן שהאנשים העניים ביותר בעולם חיים, משום שהאדמה שלהם ניתנה
לתאגידי כרייה ותשתית".
גנדי -ציטוטים מפורסמים וחשובים
"עין תחת עין וכל העולם
יתעוור." "היה השינוי שאתה
רוצה לראות בעולם." "גדולתה של
אומה וקדמתה המוסרית נמדדות ביחסה לבעלי החיים." " הדתות הן דרכים נבדלות המובילות למקום
אחד" "יש מספיק שפע בעולם
בשביל האדם, אבל לא בשביל תאוות הבצע שלו",
"שבעת החטאים החברתיים הם:
פוליטיקה ללא עקרונות, עושר ללא עבודה, תענוגות ללא מודעות, ידע ללא אופי, מסחר
ללא מוסר, מדע ללא אנושיות, וסגידה ללא הקרבה."
תגובות
הוסף רשומת תגובה