עצות פתגמים ורעיונות קצרים על זוגיות-3

תובנה זוגית מפרשת בראשית

בפרשת בראשית מוזכרת בריאתו של הזוג הראשון "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם"

לפי חכמים האיש והאשה הראשונים נבראו בתחילה כשהם מחוברים דו צדדין אחור באחור ולאחר מכן הופרדו-ננסרו והפכו לשניים נפרדים

אך בהפרדה זו טמונה ברכה שכן עכשיו הם יכולים לחזור ולהתחבר פנים בפנים מתוך בחירה ולהגיע לדבקות נעלה יותר

זה למעשה מתרחש במעמד החופה והקדושין שבהם חלק מהברכות הוא על יצירת האדם שלמעשה נשלמת תחת החופה

לכן הקדושין ביהדות אינם סתם טקס של שותפות ומחוייבות אלא מהוים המשך לבריאת האדם ומכאן עומק משמעותם

אך אם נעיין בפסוק שהזכרנו נבחין בקושי: מחד "ויקרא את שמם"לשון רבים. ומצד שני הם היו יצור אחד בעל שני צדדים-אז האם הם אחד או שניים?

תשובה ששמעתי אומרת שמכיוון שהם היו מחוברים אחור באחור הרי שהפנים של כל אחד היו מופנים לכיוון אחר .כל אחד ראה זוית אחרת של המציאות שחברו לא ראה-מסיבה זו הם נחשבים לשניים! גם אם הם מחוברים טכנית-ברגע שפניהם ודעתם מפנית לכיוונים שונים הרי שהם בעצם שניים

רק ההפרדה והנסירה אפשרט להם להתחבר מחדש פנים אל פנים "ופניהם איש אל אחיו" וכך להגיע להתאחדות גמורה ושלימה בדעה ובגוף כאיש אחד בלב אחד.

מכאן גם תובנה חשובה לזוגיות

זוגיות אינה קשר משפטי וטכני

כדי לבנות זוגיות בריאה הן בשלב ההיכרות לקראת הנשואין והן במהלך הנשואין צריכים בני הזוג לוודא שבדברים היסודיים החשבים להם-פניהם לכיוון אחד

אין סה אומר שלא יכלים להיות חילוקי דעות והשקפות בעניינים שונים אך אלה צריכים לבוא על גבי בסיס משותף מאוחד מחבר בתשתיות היסודיות של הקשר ודרך החיים המשפחתית

זהו דבר שעליו צריך לעמול ולעבוד יחד כל הזמן כדי לשמר ולבסס זוגיות בריאה

שנזכה.......

רעיון יסודי על זוגיות שכתב ניר מנוסי

מרצה חבד"י נודע הוזמן פעם להרצות בפני קהל סטודנטים יהודים במכללה בארצות הברית. הוא דיבר איתם על חיים של משמעות, רוחניות, גמילות חסדים וכן הלאה. בשלב השאלות עמדה סטודנטית אחת ואמרה: "ההרצאה היתה מאוד מעניינת, אך שמעתי דברים דומים מאוד גם מפי חכם בודהיסטי. גם הוא דיבר על רוחניות, משמעות וחמלה. הרעיונות הללו כלל אינם ייחודיים ליהדות."

כל הקהל השיב מבטו מהשואלת אל הרב, תוהה כיצד יוכל להשיב על דבריה. הרב שתק למשך כמה שניות, בהן התפלל שימצא את המלים הטובות ביותר. לבסוף אמר כך: "איני מכיר את האיש החכם שהזכרת, אך אמי זכרונה לברכה תמיד היתה אומרת, שכלפי חוץ אנשים יכולים להיראות כל מיני דברים -- צדיקים, רוחניים, גומלי חסדים... אך רק אדם אחד מכיר אותם באמת, לפני ולפנים, ויכול להעיד אם הם אכן כאלו: האשה שלהם. ובכן, מה אשתו של אותו חכם אומרת עליו?"

הסטודנטית נעה לאחור. "אין לו אשה", השיבה, "הוא נזיר". "אה", השיב לה הרב, ולא היה צריך לומר דבר נוסף.

בקבלה יש רעיון יסודי על שבעת מלכי התוהו שקדמו לעולם ורצו למלוך כל אחד לבדו בלי לשתף להתחשב או להיעזר באחרים-וסופם שגרמו לשבירה גדולה ולנפילת העולמות.

בעיות התקשורת שלהם התחילו מכך שלא היו נשואים. או שלא היתה להם אשה כלל, כמו הנזיר דלעיל, או שהיו להם הרמונות מלאים נשים, שזה אומר שלא היתה להם אשה משמעותית *אחת*. בלי אשה, הם לא ידעו דו-שיח אמיתי מה הוא, הפריה הדדית מה היא. רק את עצמם הם ידעו, ולכן חזונם לא התגשם.

רוחניות אמיתית מתחילה מתקשורת אמיתית עם הזולת, ותקשורת אמיתית עם הזולת מתחילה מקשר טוב עם *בן הזוג*. שבעת המלכים לא הבינו זאת, ולכן הם נקראים מלכי תוהו. רק המלך השמיני שקם אחריהם, הדר שמו, הבין זאת. הוא נשא אשה טובה ונבונה בשם מהיטבאל, התייעץ אתה לפני כל צעד ושיקלל את דעתה בהחלטותיו. הדבר איפשר לו ללמוד גם מכל שבעה המלכים שקדמו לו, ולשלב מכל חזונותיהם במלכותו. לכן מלכותו עמדה לו, והוא נקרא מלך של תיקון.

על שיוויון ושוני בזוגיות

בפרשת השבוע שופטים מופיע פעמיים הציווי על עניין העדות והעדים

בפעם הראשונה כתוב:" על פי שני עדים או שלשה עדים יקום דבר"

ובפעם השניה : "על פי שניים עדים או שלשה עדים יומת המת"

וההבדל בולט לעין: מה בין "שניים" ל"שני"?

הנציב מוולוזין בפירוש העמק דבר מסביר נפלא:

כאשר כתוב בתורה "שני" כמו למשל " שני לוחות" או "שני כבשים" לקרבן תמיד- הכוונה לשניים שווים ככל שאפשר במראה באיכות בקומה ובשווי.כך בכל מקום שכתוב בתורה שני.

לעומת זאת כאשר כתוב

" שניים" - הכוונה לשניים שיש ביניהם שוני מסויים: למשל

" ועשית שניים כרובים זהב" - למדו חכמים שאחד מהכרובים בדמות זכר והאחר בדמות נקבה.

ובכן ,עדים- צריכים להיות שווים בעדותם או שונים?

לכאורה ברור ששווים .......

אבל אומר הנציב שעל פי ההלכה התלמודית אם עדותם של שני העדים שווה לחלוטין בכל הפרטים הקטנים והגדולים- יש חשד וחשש שזה בגלל שהם תיאמו את עדותם ולכן בית הדין צריך לחקור היטב ואף לפסול את העדות מחשש לדין מרומה

אם כן - העדות צריכה להיות גם מעט שונה כדי שתתקיים!

לכן,אומר הנציב ,הפליאה התורה לדייק ולכתוב פעם "שני" עדים ופעם "שניים" ללמדנו שצריך בראש ובראשונה שיווי ויחד איתו שוני מסויים.

ןמכאן לעניין הזוגיות:

האם בני זוג טוב שיהיו "שני" או "שניים" ? האם הזוגיות בנויה בעיקר על התאמה או על השלמה?

נראה שכמו בעדות שניהם נצרכים וחשובים לבניין זוגיות שלם........

והשאלה נשארת פתוחה........

על התאמה וזוגיות טובה

{מתוך אתר גל עיני}

כיצד מודדים 'התאמה' בין בני זוג?

בעולם המודרני, פעמים רבות שהמושג התאמה אינו אלא כסות להשקפה אגוצנטרית ונצלנית —ציפיה שבן הזוג יתאים לי ולצרכי, יספק את היצרים והמאוויים המניעים לחיפוש זוגיות ויענה על האינטרסים שלי.

אנשים הגונים,שאינם רוצים לנצל את הזולת, יסבירו שמדובר בסופו של דבר במערכת הדדית — אני מספק את צרכי הזולת והוא מספק את צרכי שלי,וכאשר שנינו מרוויחים יש בסיס איתן לזוגיות.אמנם, במבט של תורה, התאמה זו כולה היא בגדר "אהבה שהיא תלויה בדבר" ואינה יכולה להביא ליחוד גמור בין בני זוג.

אפשר לחשוב שהכי טוב שבני זוג לא יבדקו התאמה ביניהם אלא יגשו לנישואין "לשמה"בלבד, אז חיי הנישואין הם מתוך 'התפשטות

הגשמיות' וויתור מתמיד לשם שמים.

אכן, התורה פותחת "בראשית ברא אלהים", סופי תיבות תאם, ללמד שהתאמת-אמת היא יסוד הכל )החל משידוך "את השמים ואת הארץ" יחוד גמור תלוי ב"אהבה שאינה תלויה בדבר"— אהבה אמתית, פשוטה ותמימה, בין בני הזוג היא הבסיס לחיי הנישואין.

האהבה וההתאמה בין בני הזוג אינן 'שוקטות על השמרים' — הן דוחפות לדבקות שתכליתה הולדה, בגשמיות וברוחניות. כאשר בני הזוג 'נדלקים' בספונטאניות על יעדים משותפים — רצון לממש יחד את כחות החיים

הטמונים בהם — אות הוא שאכן יש ביניהם התאמה. השאיפות המשותפות מבטאות את הרובד העל-מודע בנפש, שהוא הקומה

העליונה בסולם מדרגות הנישואין שבפסוק אנחנו מתאימים!

"פתחי לי:

אחֹתי- תחושת קשר טבעית, בתחום המוטבע שבנפש

רעיתי -אהבה רגשית, בתחום המורגש שבנפש

יונתי -קשר של מוחין, בתחום המושכל שבנפש

תמתי -חבור בעל-מודע.

המדרגה העליונה, החיבור התמים והשלם ביותר, היא "'תמתי' — תאומתי", התאמה מלאה של נפשות תאומות.