הדרכת אמנות :סמלים וסימנים בהודו: מצלב קרס ועד מגן דוד, ועוד

להינדו ולבודהיזם סמלים רבים, והמבקר בהודו מבחין בהם במקדשים, ברחובות, בין בני-האנוש, או על גבי משאיות בכבישים

       





 

הסמל הנפוץ ביותר בהודו, הוא ה-אום Aum הנראה כספרה 3 עם תרמיל על הגב .זוהי "אם המאנטרות"

המסמלת את "תמצית הייקום" או "המציאות העילאית". מורכב מ-3 אותיות בסנסקריט: אה Aa ,או Au ,ומה Ma .

לפי האמונה, זוהי יצירתו הראשונה של ברהמה- יוצר הקיום, וכאשר הוא יצר את העולם ליווה אותו צליל האום.

 

אוֹם (בהינדי: , מבוטא כAum או Om) (שמות נוספים: אומקרה (oṃkāra), אודגית'ה (Udgitha) ופראנווה (praṇava)) היא מנטרה מרכזית בדת ההינדית, המשמשת גם בדתות אחרות שמקורן בתת-היבשת ההודית, כגון בודהיזם, ג'ייניזם וסיקיזם. על פי האמונה, שינון האום, המציין את המוחלט והאינסופי, מסיר מכשולים בהתפתחות הרוחנית של המאמין.

 

רוב המנטרות בהינדואיזם משתמשות בהברה "אום", או כוללות הברה זו בתחילתן, כאשר סיומת ההברה מוארכת.

על פי מזמור בריג ודה, עוד לפני שנוצר העולם, הברהמן חשב; מהמחשבה הזו נוצרה ויברציה שנשמעה כ"אום", כלומר אום הוא היצירה הראשונה שיצר הברהמן, וכאשר נוצר העולם, האום ליוה אותו. לכן יש המפרשים[דרוש מקור] את המילה אום בתור "הנני".

 

ניתוח מדוקדק של משמעות אום מופיע במנדוקיה אופנישד[דרוש מקור]. נדונים שלושת מצבי החוויה המסומנים על ידי הצלילים A, U, M והגורם הרביעי המסומן על ידי AUM. שלושת המצבים הם:

 

ערות.

שנת חלום.

שינה נטולת חלומות.

את הגורם הרביעי, הנקרא טוריה והקיים תמיד, ניתן לזהות ביתר קלות בשבריר הזמן שבין סיום מלמול הברת אום אחת לתחילת מלמול הברת אום שנייה. זהו האטמן, התודעה הפשוטה, הרגילה, הלא-דואלית, חסרת גבול ומגבלה.

 

בנוסף ניתן לראות את הסהר (צ'נדרה) שמצביע על תודעה חסרת מנוח ועל האדם המחפש ללא הפסקה; הנקודה שמעל הסהר נקראת "בינדו", והיא מסמלת את האלוהי, את "האני הגבוה" שהוא מצב התודעה אליו שואף כל מתרגל

ה"אום" ביהדות

 על פי המסורת היהודית קבלית "אום" הוא אחד מ - ע"ב שמות הבורא.

משמעותו גישור בין הקצוות - החומר והרוח, בין טוב לרע, האין והיש וכ"ו.

 

 

    


השני בנפוצותו, הוא סמל ה-Swastika , קרי - צלב הקרס, אותו רואים לא רק בכל מקדש, אלא גם על גבי בתים,

חנויות ומשאיות. הסוואסטיקה, הוא סמל הינדי עתיק יומין. ל"צלב" ההודי, ענפים מכופפים בזוית ישרה, וכיוון סיבובו

עם כיוון השעון - הפוך מצלב הקרס הנאצי. אינו מייצג מילה או אות קדושה אך מצויין בכל חגיגה דתית. הסוואסטיקה,

מסמל את הטבע הנצחי של ברהמן בכך שהוא מצביע לכל הכיוונים ומייצג את השכינה )הנוכחות באינסוף(. סמל

בעל איכות מגינה ומסמן בשורות טובות. הנאצים ימ"ש, "אימצו" את הצלב הנ"ל, בהיותו במקור סימן ארי.

בשנת 1994 טיילתי לראשונה בהודו ובאחת מהנסיעות ראיתי גרפיטי של צלב קרס מצוייר על קיר. הייתי מבולבלת! לא הבנתי מה הקשר, מה שידעתי (לדעתי מה שרובכם יודעים) זה שצלב קרס היה סימלה של המפלגה הנאצית. הנושא הטריד את מנוחתי אז פניתי לכתובים וחקרתי וכך למדתי שלפני שהנאצים אימצו את סמל הצלב הזה לחיקם, הייתה לו היסטוריה עתיקת יומין עם שורשים הודים. נמצאו ממצאים בחפירות ארכאולוגיות בהאראפה אשר בעמק האינדוס בשכבות המתוארכות ל-2500 לפנה"ס.

שמו של הצלב בהודו הוא סווסטיקה. והוא נושא משמעות חיובית של מזל והצלחה. פירוש המילה סווסטיקה בסנסקריט הוא הצלחה. צורתו ארבע זרועות מעוקלות בזוויות ישרות הפונות לכיוון השעון או נגדו. ובגירסה ההינדית יש נקודה בתוכו של כל רבעון. במזרח הרחוק עד היום אגב, נתפס הצלב כסמל דתי חיובי והשימוש בו נפוץ במקדשים בודהיסטים והינדים, בהדפסי בדים, בקישוטים ובהקשרים דתיים אחרים. בפסלי בודהה ולעתים על סוליות נעליו.

יחד עם זאת, בשל גירסת הצלב הנאצי, בה זרועות הצלב פונות ימינה עם כיוון השעון, בפסלים הבודהיסטים שנוצרו לאחר אמצע המאה העשרים, פונה הצלב לשמאל כנגד כיוון השעון וזה לא במקרה.

בבודהיזם הצלב מסמל את ארבעת היסודות הבסיסיים (אויר מים אש ואדמה) ופונה לארבעת רוחות השמיים, סמל ליציבות הבריאה.השימוש בצלב הגיע גם לטיבט, וייטנאם ולפאלון גונג בסין.בהודו ובנפאל הסמל נחשב לשני בקדושתו לאחר סמל האום.

בסין יש ומופיע צלב הקרס על עטיפות מזון ופירוש הדבר שהמדובר במזון צמחוני הניתן לאכילה על ידי בודיהסטים אדוקים. לעתים נתפר הסמל על צוארוני חולצות ילדים על מנת להגן עליהם מעין הרע.

בטיבט הוא מהווה קמע וסמל למזל טוב.בג'ייניזם הוא משולב בדרך כלל בציור של יד שזה אחד מעשרים וארבעת הסימנים למזל ולהצלחה.ביפן קרוי הסמל מאנג'י וכאשר הוא מופיע על מפה הוא מסמל את מיקומו של מנזר בודהיסטי.

צלב הקרס ביהדות:

עפ״י אחת ההשערות, אימצו יהודים את העיטור מתרבויות המזרח בתקופת גלות בבל כסמל למזל ולשפע. צלב הקרס עיטר מבנים יהודיים בירושלים של תקופת הבית השני. בחפירות מטעם רשות העתיקות מדרום להר הבית וליד שערי חולדה התגלו מספר שברים של כרכובים ועליהם עיטור של צלב קרס.

במבני בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל מתקופת בית שני ואף מלפני כן נמצאו צלבי קרס. בבית הכנסת העתיק בעין גדי ישנו פסיפס שעליו מצויר צלב הקרס ובבתי כנסת אחרים למשל בכפר נחום שליד הכנרת. ניתן למצוא צלבים כעיטור בשערי הכניסה ובמקומות אחרים.



 צלב קרס ברצפת בית הכנסת העתיק בעין גדי, כיום במוזיאון רוקפלר.

 

     

 


מקום שלישי בליגת הסמלים ההודיים, תופס מגן דוד Shatkona( Yantra הקסגרמת כוכב ששת קודקודים( .

אתרים רבים בהודו, דוגמת היכל קברו המדהים של הקיסר המוגולי הומאיון מקושט בהרבה מגיני דוד, ויוצר הרגשה "ביתית". בהתאם, נטען, כי הסמל הזה הגיע למזרח התיכון מהודו ולא ההיפך !!!,

הסמל, נפוץ בהודו כבר אלפי שנים, וניתן לראותו על מקדשים עתיקים, לעיתים מופיע בסמיכות לסוואסטיקה. הוא מייצג

את האיחוד של הגברי והנשי והוא גם המגן של אלת החכמה והאמנות סרסוואטי. בבודהיזם, הוא משמש כעזר למדיטציה ואמצעי להשגת תחושת שקט והרמוניה.

כפי שצויין, מגן דוד Shatkona ( Yantra , הקסגרמת כוכב ששת קודקודים, שהוא סוג של משושה משוכלל(, הינו סמל נפוץ למדי

בהודו, בה מסמלים שני המשולשים אשר במגן דוד, את הזוגיות המושלמת, בעוד בהינדוהיזם הם סימבול לחוכמה, ובבודהיזם -

אמצעי למדיטציה להשגת רוגע והרמוניה.

מעבר לכך, הסמל נפוץ בהודו ובתרבויות המזרח הרחוק, כבר אלפי שנים, וניתן לראותו על מקדשים עתיקים,לעיתים מופיע בסמיכות לסוואסטיקה )ה"צלב", המזרחי...(, וגם לסמלים אחרים,או ממש בשילובם .

הסמל, מייצג את האיחוד של הגברי והנשי והוא גם המגן של אלת החכמה והאמנות סרסוואטי.

בבודהיזם, הוא משמש כעזר למדיטציה ואמצעי להשגת תחושת שקט והרמוניה.

גם אצל עובדי אלילים פָּ גָּנִיִים, בכנסיות מהמאה ה-1 לספירה ואפילו בתרבות המוסלמית שימש המגן דוד כבר בזמנים קדומים,

מהנ"ל, מסתבר, כי מגן דוד, הוא סמל שנולד הרבה לפני שהיהדות אימצה אותו לסמל.

ואולם, במאות השנים האחרונות הוא הפך לסמל יהודי מובהק, עד כי נדמה שהיהדות אימצה אותו לסמל שלה.

ואכן, על פי מסורות יהודיות ואחרות, סמל זה היה מצויר או חרוט על מגיני לוחמיו של דוד המלך. מסורת אחרת, מהרב אלעזר

מוורמייזא, מצביעה דווקא על ציורה של המנורה מעל המגינים. סמל זה, הופיע במספר בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל בתקופת בית שני ואחריה, אך נראה שללא כל משמעות מיוחדת, שכן הוא הופיע לצד צורות נוספות כדוגמת הפנטגרם )כוכב בעל חמישה קודקדים(  וצלב הקרס, ולא בין הסמלים היהודיים המובהקים של התקופה ההלניסטית.ואף אמנם, נמצאו סימנים לכך שכבר בתקופת הברזל, במאה ה-7 לפני הספירה, השתמשו יהודים בסימן מגן הדוד )הוא נמצא על חותם יהודי שנמצא בצידון, כמו גם בבתי כנסת עתיקים מתקופת בית שני(, אך הוא עדיין לא מתנוסס לצד סמלים יהודיים מוכרים של התקופה, אלא לצד סמלים נפוצים אחרים בתרבויות העתיקות של המזרח, כמו הכוכב המחומש הידוע בשם "חותם שלמה" וצלב

הקרס, אז עדיין סמל ההרמוניה והשלום.

לסמל יהודי מובהק, הפך מגן הדוד רק באמצע המאה ה-14 ,בימי הביניים. זה קרה, כשהעניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי

פראג את הזכות לשאת דגל והם בחרו בסמל של מגן דוד. זה הרגע ההיסטורי שבו נולד הזיהוי של מגן דוד עם הדת היהודית

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה