בס"ד

                                           בין אברהם ליצחק ברעב 

יצחק חווה רעב בארץ ישראל , כפי שחווה אביו אברהם.

ספר בראשית פרק כו

(א)   וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם .

 

המפרשים כולם שואלים כאן מדוע הכתוב מזכיר את הרעב שהיה בימי אברהם, ועונים איש בדרכו.

רמב"ן על בראשית פרק כו פסוק א

אברהם אולי לא היה רעב בעולם עד ימי אברהם (פרקי דר"א כו), ועל כן ימנה הכתוב ממנו, כי מה צורך להזכיר זה והנכון בעיני כי זה להגיד כי היו זוכרים אותו הרעב הראשון ומספרים עליו שבעבורו ירד אברהם למצרים, ושם עשה לו השם כבוד גדול ולכן היה יצחק חפץ ללכת בדרך אבותיו לירד שם עד שנאמר לו אל תרד מצרימה:

וטעם המניעה אמרו רבותינו (ב"ר סד ג) אתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדי לך - ולדעתי נכלל עוד בענין רמיזה בעתיד.

 

יצחק בוחר ללכת בדרכי אביו ולנהוג כמותו – לרדת למצריים

רשב"ם על בראשית פרק כו פסוק א

(א)   מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם - כדכתיב ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה לא הוצרך פסוק זה אלא להודיעך שכשם שאברהם אביו היה הולך בשביל הרעב למצרים כך יצחק היה יורד למצרים דרך ארץ פלשתים דרך קצרה כדכתיב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ולכך אמר לו הקב"ה אל תרד מצרימה לפי שיודע הקב"ה שהיה יורד למצרים:

אך כאן נכונה  לו הפתעה: האל נגלה אליו ומצווה אותו מפורשות להימנע מכך ולהישאר בארץ ישראל.

רש"י על בראשית פרק כו פסוק ב

(ב)   אל תרד מצרימה - שהיה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב אמר לו אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך:

המלבי"ם מסביר באריכות באופן נפלא את ההבדל בין אברהם ליצחק ביחס לרעב. מדוע אברהם ירד למצריים ואילו מיצחק הדבר נמנע.

מלבים על בראשית פרק כו פסוק א

(א)   ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. הנה מה שאברהם הוצרך לצאת למצרים מפני הרעב ולא הפליא ה' חסדו עמדו כמו שעשה ליצחק, יש בזה כמה טעמים. א\} שזה היה מן הנסיונות שנתנסה אברהם כמ"ש חז"ל, כי יען שאברהם הכיר את בוראו ע"י ההתפלספות והחקירה, וה' רצה שיאמין בו אמונה שלמה הבלתי נתלית במחקר רק להמשך אחר רצונו בכל אופן, וע"כ נסהו בעשרה נסיונות לבחנו אם יהרהר אחר מדותיו, וירידתו למצרים היה א' מן הנסיונות, אבל יצחק שכבר היתה אמונתו חזקה ע"י הקבלה שקבל מאביו לא הוצרך לנסיונות אלה,

(ב)   ויען שהרעב שהיה בימי אברהם היה תכליתו לנסות את אברהם, והרעב שהיה בימי יצחק היה תכליתו להפליא עם יצחק בהשגחה פרטית ולחיותו ברעב אומר, מלבד הרעב הראשון, זאת שנית שאברהם בעת שירד למצרים לא היה מוכן עדיין לנסים גלוים שימצא ברכה בשדותיו בעת רעב, ......לא כן בימי יצחק שהיתה ההשגחה מיוחדת על יצחק ועל הארץ נתברך יצחק בעת הרעב, וכ"ז נכלל במ"ש מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם.

לדעת המלבי"ם  היתה מטרה שונה לרעב בימי אברהם ובימי יצחק. המטרה בימי אברהם היתה לנסותו כדי להביא אותו לאמונה שלימה, ואילו יצחק לא היה צריך לזה והמטרה היתה הפוכה- להודיע את גודל השגחת השם הפרטית על יצחק בעשיית נס הברכה.

אלא שהאל לא מסתפק בציווי אל תרד מצרימה ומוסיף ואומר ליצחק : " שכון בארץ אשר אומר אליך".

מה עניין התוספת הזו?

רמב"ן על בראשית פרק כו פסוק ב

(ב) שכון בארץ אשר אומר אליך אין טעם שיאמר בבת אחת "שכון בארץ אשר אומר אליך גור בארץ הזאת", אבל פירושו אל תרד מצרימה, ושכון כל ימיך בארץ שאומר אליך בכל פעם ופעם, על פי ה' תסע ועל פי ה' תחנה, וגור עתה בארץ הזאת בארץ פלשתים, כי לך ולזרעך אתן אותה, כדכתיב (יהושע יג ג) לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים:

כלי יקר על בראשית פרק כו פסוק ב

 והקרוב בעיני לומר בזה שמנע ממנו הליכת חו"ל לפי ששם אין מקום לגילוי השכינה, וא"כ לא יוכל לאמר אליו שם בנבואה איזו דבר לפי צורך השעה, לפיכך שכון בארץ אשר שם גלוי שכינתי, ושם אומר אליך בעת אשר ארצה לאמר לך איזו דבר נבואה. ובזה מיושב מ"ש מתחלה שכון בארץ, ואח"כ אמר גור בארץ, כי שכון משמע יותר דירת קבע מן גור שהוא לשון גרות, לפי שמצד קניית השלימות הרוחנית בארץ הזאת תשכון בה כתושב, אבל מצד קניית הברכות הגופנית תהיה בו כגר, זה"ש גור בארץ הזאת וגו' כי כל מה שנאמר אחריו מדבר בייעודי הגופנית, וזה"ש גר ותושב אנכי עמכם גר מצד ותושב מצד:

 

רמב"ן מן הראשונים ובעל כלי יקר מן האחרונים , מתנבאים שניהם בסגנון אחד: האל מצווה את יצחק להישאר בארץ ישראל המוכנת לנבואה כדי שהאל יוכל להמשיך ולנבא אותו ולהדריך אותו במעשיו " על פי ה תיסע ועל פי ה תחנה".

 

נראה שניתן לקשור את כל האמור, להסבירו באופן נוסף ולדלות ממנו יסוד חשוב.

כאשר יצחק נתקל בבעיה- הרעב- הוא באופן אינסטקטיבי הולך בעקבות אביו שהתמודד עם אותה בעיה וחושב לבחור בפתרון בו בחר אביו. האל בהתגלותו אליו אומר לו שאין זה כך. הבעיה דומה אך הפתרון לגבי יצחק הוא שונה.

אברהם הוא איש החסד והפתרון הנכון לו הוא בירידה למצריים להפיץ אמונה לקרב גרים וללקט ניצוצות.

יצחק מידתו שונה-הוא איש הגבורה.

הפתרון של יצחק איש הגבורה יבוא בדרך אחרת, על ידי הישארות במקומו והיאחזות בקרקע תוך התגברות על הקשיים, ודווקא שם ובאופן זה ימצא את ברכת האל המיוחדת לו, בדרך שונה מאביו אברהם, כפי שאכן היה לבסוף" ויזרע יצחק בארץ ההיא ומצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו השם"

אך האל מלמד את יצחק ,ודרכו אותנו , לימוד חשוב נוסף: פתרון העומק לבעיות שבהם אנו נתקלים הוא תמיד מתוך העמקת הקשר לאל " שכון בארץ אשר אומר אליך". לא בחיקוי של פתרונות העבר, אלא בהתקשרות מחודשת והקשבה לפתרון הנכון המיוחד לעת הזו, לכן , הדבר היותר חשוב הוא לשמור על ערוץ קשר נבואי אל האל המנבא.

יתכן שעל פני השטח נראה בעיה ואתגר דומה-אך בעומק העניין הניסיון של כל אחד שונה.

לאברהם-הניסיון היה האם לאחר שהלך בעקבות הציווי לך לך ועזב את ארצו ובית אביו, הגיע לארץ שאמר לו האל ומצא רעב-האם ימשיך להאמין בתמימות בה, למרות שיאלץ לרדת מצרימה. האם יחזור לארץ מייד כשיוכל?

יצחק לעומתו נולד כבר בארץ ישראל והיה רגיל ללכת בדרכי אביו ולקרוא לבארות שחפר בשמות שבהן קרא להם אביו. הניסיון שלו הוא האם ידע לשנות מהנהגת אביו ודרכו ולשמוע ישירות בהדרכת האל המיוחדת לו. להעמיק את האחיזה בארץ עצמה מתוך ההשתרשות בה, ולהאמין שדווקא בדרך זו תבוא אליו הברכה "וימצא יצחק מאה שערים בארץ ההיא בשנה ההיא"

רש"י על בראשית פרק כו פסוק יב

 בארץ ההיא בשנה ההיא - שניהם למה לומר שהארץ קשה והשנה קשה:

ואף עלפי כן ,בזכות עמידתו בניסיון המיוחד לו זוכה יצחק לברכה משולשת.

מדרש רבה בראשית - פרשה סד פסקה ב

 לא ירעיב ה' נפש צדיק זה יצחק גור בארץ הזאת והות רשעים יהדוף זה אבימלך ויהי רעב י' רעבון באו לעולם :

אחד בימי אדם הראשון (בראשית ג) ארורה האדמה בעבורך אחד בימי למך (שם ה) מן האדמה אשר אררה ה'

אחד בימי אברהם (שם יב) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה ואחד בימי יצחק ויהי רעב בארץ ואחד בימי יעקב (שם מה) כי זה שנתים הרעב

ואחד בימי שפוט השופטים שנאמר (רות א) ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ ואחד בימי דוד (ש"ב כ"א) ויהי רעב בימי דוד ואחד בימי אליהו (מ"א יז) חי ה' אלהים וגו' ואחד בימי אלישע (מ"ב ו) ויהי רעב גדול בשומרון

ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם ואחד לעתיד שנ' (עמוס ח) והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים וגו'

כאן מלמדים אותנו חז"ל יסוד חשוב ועמוק: מתחת לכל חיסרון גשמי שאנו חווים – מסתתר באמת צמא רוחני. הרעב האמיתי שנמצא מתחת לכל הרעב שבא לעולם הוא כדברי הנביא עמוס : (יא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהֹוָה:

לכן , הפתרון האמיתי לרעב גם בימי אברהם וגם בימי יצחק היה שמיעתם בקול האל-אך כל אחד בדרכו שלו המיוחדת.