מעשה אמהות סימן לבנות

 

בלומדנו את פרשיות האבות בספר בראשית אנו לומדים על הניסיונות שעמדו בהם, ובכך סללו את הדרך לבניהם. את עשרה הניסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם , וגם את הניסיונות של יצחק ויעקב .

עיון בפסוקים יביא אותנו להארה מעניינת גם ביחס לניסיונות שעמדו בהן ארבע האמהות, ומסתבר שכולן עמדו בניסיון זהה באופיו .

זה כמובן מלבד ניסיון העקרות שהיה משותף לשרה רבקה ורחל. לאה לא הועמדה בניסיון זה , אך לה היה ניסיון אחר של להיות או לפחות להרגיש ,דחויה ושנואה על ידי יעקב , כפי שבחרה להנציח בשמו של שמעון.

לאחר שנים ארוכות בבית לבן חמיו, שנים שבהן רעה את צאנו ולבן החליף את משכורתו עשרת מונים, יעקב קורא לרחל ולאה אל השדה ואומר להן

(ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ: (ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ:

 (ה) וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי:

(יג) אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ:

 

יעקב מספר לנשותיו על התגלות המלאך אליו ודרישתו שישוב לארץ אבותיו לאחר שנים ארוכות בחרן שם נולדו ילדיו והקים את משפחתו.

דרישה זו היא ניסיון קשה לכל בת ,לעזוב את בית אמא והוריה וללכת עם בעלה אל ארץ לא נודעת. במיוחד קשה הניסיון הזה בעולמן של האמהות ,עולם של חברה פטריארכלית מסורתית שבה נהוג שהבת נשארת קרובה למשפחתה גם אחר נישואיה.

רחל ולאה עונות מייד

(יד) וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ: וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה:

הן לא מהססות לא מהרהרות ולא שואלות שאלות. נדמה שהן מפתיעות את יעקב בהיותן יותר נחושות ונמרצות ממנו לקיים את הציווי ,על אף הצורך לעזוב את בית אימן.

בלשון חכמים,הן עומדות בניסיון.

הפסוק אומר במגילת רות

יִתֵּן יְהֹוָה אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל

רחל ולאה נקראות בלשון זכר- שתיהם ,ולא שתיהן. הראשל"צ הרב אליהו זצוקל היה נוהג להסביר שזכו לזה בגלל החישותן לקיים את מצוות השם בלי כל היסוס.

כשנעיין נראה שגם רבקה ושרה קודמותיהן עמדו בניסיון דומה.

כאשר אליעזר עבד אברהם בא לקחת את רבקה לאשה ליצחק, הואט מדבר עם לבן ובתואל , שמשתכנעים מדבריו ומצירוף המקרים המופלא שהציג שחיבר אותו אל רבקה, אומרים לו " מהשם יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב" " קח את רבקה ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר השם"- הם רואים ביד ההשגחה שגלתה לאליעזר וגלגלה את הדברים ממש דבור מפורש של האל.

ואף על פי כן כאשר רוצה אליעזר לקחת את רבקה ולהשלים את שליחותו , הם מנסים לעכבו: " תשב הנערה איתנו ימצים או עשור אחר תלך"

כשאליעזר מתעקש ואומר להם " אל תאחרו אותי והשם הצליח דרכי" הם עונים " נקרא לנערה ונשאלה את פיה"

(נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ:

 

כרחל ולאה, גם רבקה לא היססה ולו לרגע לעזוב את בית אביה ואמה ואת ארץ מולדתה וללכת לארץ ישראל אל יצחק.

(סא) וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ:

כשהבינה שזהו רצון האל , היא הלכה מייד- עמדה בניסיון.

כשחושבים על זה גם שרה עמדה בניסיון דומה. כאשר השם נגלה אל אברהם הוא אומר לו " לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" , על פי חז"ל זהו הניסיון הראשון שבו נתנסה אברהם.

אבל התגלות האל והציווי המפורש הם רק לאברהם.

ככל הנראה, אברהם מספר על ההתגלות והציווי לשרה אשתו, והיא עונה לו כמו רבקה וכמו רחל ולאה: קום ועשה כציווי האל!

אחריך לארץ ישראל!

אף על פי שזה איננו מוזכר בכתוב זה מוכרח מכך שהלכה איתו:

(ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ ......... וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

כאמור לפי חז"ל זהו הניסיון הראשון שבו עמד אברהם , אך היה פה גם ניסיון גדול יותר לשרי , שלא שמעה ישירות ציווי מפורש מהאל והסכימה לקום וללכת מייד.

אם כך מעיון בפסוקים נראה בבירור שכל ארבעת האמהות עמדו בניסיון דומה, ניסיון שבמהותו הוא כמו זה שנתנסה אברהם-וכולן עמדו בו: עזבו בלי היסוס את בית אביהן וארץ מולדתן והלכו אחל הארץ המובטחת בעקבות ציווי האל.

אולי מכאן מקור ושורש למעשה בנות ישראל ביציאת מצריים , שכפי שחכמים מלמדים , הנשים היו מאמינות ומחבבות את ארץ ישראל, בעוד שהגברים אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה, כפי שראינו במעשה בנות צלפחד ועוד

רש"י על במדבר פרק כו פסוק סד

 (סד) ובאלה לא היה איש וגו'. אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים. לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד) נתנה ראש ונשובה מצרימה. והנשים אומרות תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן:

 

מעשה אמהות – סימן לבנות

לכך נכון וראוי להוסיף אשה נוספת , רות המואביה , שדבקה בנעמי חמותה השבה משדה מואב לארץ ישראל ואמרה לה

ְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי:

מתוך כך זכתה גם רות להצטרף לשרשרת האמהות והיות אמה של מלכות . אמו של דוד , רגל רביעית במרכבה, ואמו של משיח.