כפורים כ- פורים

-פחד יצחק הרב הוטנר- בל חג חציו לכם וחציו לה- כפורים כולו לה ופורים כולו לכם והם משלימים יחד לחג אחד

בכפורים-חייב אדם לבקש סליחה מחבירו

בפורים- ריבוי אהבה ואחווה על ידי משלוח מנות

ספר פחד יצחק על פורים ענין כ

וכתב על זה הגר"א כי הלא מצאנו בענינו של יום טוב דינא של חציו להשם וחציו לכם. ובמהלך זה, יום הפורים ויום כפורים מהווים שלימות אחד של מועד. דיום כפורים הוא החציו להשם, ויום הפורים הוא החציו לכם. שני חצאים של שלימות אחת. כמה פעמים חזרנו על דברים אלו ועכשיו לא נשנית פרשה זו אלא בשביל דבר שנתחדש בה. הצד השוה של יום פורים ויום כפורים הוא, שבשניהם היתה הישועה מגזרת השמדה. שבענינו של יום הכפורים נאמר "הרף ממני ואשמידם". ובענינו של יום הפורים נאמר "להשמיד להרוג ולאבד". אלא שביום הכפורים גם הגזרה וגם הישועה לא היתה ניכרת אלא למעלה, בדיבורים שבין קוב"ה למשה. ואילו ביום הפורים, גם הגזרה וגם הישועה היה מקומן ניכר גם כאן בעסקי אחשורוש עם מרדכי והמן. וקדושת הזמן של שני המועדים הללו עומדת היא בהקבלה למקום המאורע שלהם. כי בגזרת השמד והישועה דיום הכפורים אשר מקומן היה למעלה, גם קדושת הזמן הנולדה מהן היא המחצה להשם של הישועה הזו. ואילו גזרת השמד והישועה דפורים אשר מקומן היה כאן למטה, הנה קדושת הזמן הנולדה מהן, היא היא המחצה לכם של הישועה. ב) והוא הדין והיא המדה גם בחלק שבין אדם לחבירו של שני זמנים הללו. כי חלק ה"בין אדם לחבירו" של יום הכפורים נאמר בו עד שירצה את חבירו. ואילו בחלק ה"בין אדם לחבירו" דפורים נאמר בו משלוח מנות איש לרעהו. כלומר, ב"בין אדם לחבירו" דיום כפורים המדובר הוא על אודות ריצוי ופיוס הנעשים על ידי אמרות רצוי ודיבורי פיוס הפועלים על הרוח. ואילו ב"בין אדם לחבירו" דפורים, המדובר הוא על אודות ריצוי ופיוס הנעשים על ידי ריבוי המנות של סעודת היום

ערב כפורים ריבוי אכילה וסעודות ולמחרת צום

ערב פורים צום ולמחרת ריבוי אכילה וסעודות

 שפת אמת: ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת

בכפורים – מתקרבים אל המלך אחרי הרבה הכנות של אלול ועשי"ת

מתקרבים גם בלי הכנות וכל הפושט יד נותן לו

 בכפורים – גורלות השעירים לה ולעזאזל

בפורים-הפיל פור הוא הגורל ופור המן נהפך לפורנו

 ספר השל"ה הקדוש - פרשת תצוה

 'אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ' (שם) בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ שֵׁם טוֹב שֶׁקָּנְתָה, שֶׁכָּל הַמּוֹעֲדִים עֲתִידִין לִבָּטֵל וִימֵי הַפּוּרִים לֹא יִבָּטְלוּ לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַף יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינוֹ בָּטֵל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, לד) 'וְהָיְתָה [זֹּאת] לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם', עַד כָּאן.

עַיֵּן בִּמְנוֹת הַלֵּוִי (אסתר ט, כח) שֶׁהֶאֱרִיךְ בִּמְאֹד, וְאַחַר כָּךְ פֵּרֵשׁ שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ כָּל הַמּוֹעֲדוֹת עֲתִידִין לִבָּטֵל, אֵין רְצוֹנָם לוֹמַר חַס וְשָׁלוֹם בִּטּוּל לְגַמְרֵי, אֶלָּא רְצוֹנָם לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ בָּטֵל בְּשִׁשִּׁים שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אוֹ בָּטֵל בְּרֻבּוֹ. וּרְצוֹנָם לוֹמַר, שֶׁכָּל כָּךְ יִהְיוּ לֶעָתִיד הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים, עַד שֶׁהַנִּסִּים הַקּוֹדְמִים זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם יִהְיוּ בְּטֵלִים לְנֶגְדָּם, חוּץ מִפּוּרִים, כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד שֶׁיִּהְיוּ נִמְכָּרִים כָּל יִשְֹרָאֵל בְּיַחַד וְיַעֲשֶֹה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס יוֹתֵר מֵהַנֵּס שֶׁעָשָֹה בִּימֵי הָמָן, כִּי לֹא יָבוֹא לִכְלָל זֶה, וְקַל לְהָבִין. וְכֵן יוֹם כִּפּוּרִים, לֹא יוּכַל לִהְיוֹת יוֹם בְּשָׁנָה שֶׁהוּא יוֹתֵר מְכַפֵּר מִיּוֹם כִּפּוּרִים שֶׁהֻקְבַּע בְּכָל שָׁנָה, וְקַל לְהָבִין:

 ספר יערות דבש - חלק ראשון - דרוש ח

וממנו נלמוד כמה יש לנו לילך בדרכי ה' ולהדמות להנהגתו עם ברואיו בכל אופן, והוא לחמול על אנשים, אפילו הרעו לו ועברו רצונו, ולא לנקום ולנטור לדורי דורות אפילו על ספק, אבל אם יטיב לו אדם מהר ישכחהו ואין זכר לו, לא כן מדת ה', מגדיל הטובה ומקטין הרעה, וחייבים אנו לילך בדרכי ה', ובפרט ימי פורים, וכאשר אמרתי מתמול שלשום בדרשה, דלכך נקרא יום סליחה ומחילה יום כפורים, שהוא יום כמו פורים והוא כפורים, כמו בפורים, היה אף חובב עמים, כן ביום הכפורים הקב"ה מוחל וסולח, ומרבה חמלה וחנינה, אפילו לעוברי רצונו. ולכן ביום הכפורים יש להעביר שנאה, ומבלי לנקום לגומלי רעה כי זה מידת פורים. וזהו משלוח מנות איש לרעהו להרבות אהבה וחיבה, כי זה מידת ה' לאהוב לכל, ורחמיו על כל מעשיו. וזהו המביא אדם לידי ענוה וחן למעלה ולמטה:

ספר יערות דבש - חלק שני - דרוש ב

ובזה יובנו גם כן דברי מדרש רבה [אס"ר פב ב] ימים רבים שמונים ומאת, וכי ימים רבים היו, אלא על שהיו של צער קרוי ימים רבים, והקשה היפה ענף, פשיטא דהיו ימים רבים, ק"פ ימים רבים, וגבי זבה דכתיב ימים רבים, קשה דלא היו רק ב' או ג' ימים, אבל זהו שהיו ק"פ ימים, פשיטא דהיו ימים רבים. ונראה דכך הפירוש, דסעודתו התחילה בניסן, ואילו כל ששה חדשים מניסן עד תשרי שלימים, היו נשלמים בתחלת תשרי, אבל לפי קביעות וסדר המולדות, שלשה חסירים ושלשה מלאים, א"כ נשלמו בג' תשרי, הוסיף עליהם ז' ימי משתה, שאחר כך נשלם יום השביעי, כטוב לבו ביין, ביום הכפור, ואז היו ישראל מתענים, ולכך טוב לב המלך ביין, ולב ישראל לא טוב כי התענו, ולכך לא ידע במה יפתם, כי אילו היו אוכלים ושותים, היו נפתים בזנות כמ"ש במדרש, אבל ביום הצום הקדוש שפירשו מזה, חשב מחשבות להביא ושתי ערומה, ואילו היתה ושתי באה ערומה, עדיין היו אומרים השרים אנשי זימה, אולי נשים אחרות גם כן יפות ערומות, והיו נשים אחרות גם כן באות כמבואר במדרש, ומזה היה ח"ו לבבם נפתה לתור אחר עיניהם ולזנות ביום הקדוש, וזהו היה פרי מגמתו, וה' ברוב חסדו וטובו לבית ישראל, היפר עצתם, ולכך נקרא פורים, וזהו יום כפורים, כי זהו הנס פורים היה עיקר הנס שעשה לנו הקב"ה ביום הכפורים, שלא נטמאו ישראל בזנות, כי עצתו היתה כעצת בלעם בעצת שיטים:

 ספר דברי יחזקאל - לפורים

נתחייבנו לעשות משתה ושמחה בפורים לעורר אז בסוד יין המשומר. להגיע לקדושה, גדולה עולם הבינה ששם הוא יין המשומר בענביו שאין בו מגע עכו"ם כלל. כמ"ש הרמ"א ז"ל בספר מחיר יין. (בפסוק ויקהלו היהודים וגו'). והוא מדרגת כה"ג ביוה"כ כמ"ש האר"י ז"ל על אשר מנה אחת ואחת עד אחת ושבע שהמשיך מן האחת שבג"ר עד הז"ת. וזהו שכתבו הסה"ק שיום כפורים היינו יום כ-פורים כי ביום הכפורים רק הכה"ג השיג הקדושה הזאת ובפורים יוכל כל איש מישראל להשיג הקדושה הזאת. וזהו כוונת הש"ס חייב אינש לבסומי בפוריא היינו לבא לבסימות ומתיקות קדושה גדולה בפורים להשיג אור הבינה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

 ספר אמרי מנחם - פרשת זכור

 ולפיכך כשזכו להישועה קיימו וקיבלו עליהם להיות עושים את ימי הפורים האלה במשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, לעורר ענין האחדות ואהבת ריעים אשר משורש הענוה:

 ובכח זה זכו שיהיה קדושת ימי הפורים בבחינת יום כיפור, כדאיתא בתיקונים (נז.) פורים אתקריאת על שם יום הכפורים, פי' יום כפורים הוא כמו פורים, ומשמע שפורים אף יותר גדול הימנו, דכמו שביום כיפור נתעורר בחי' כתר שהוא מדת אין, כדאיתא בזוה"ק (ח"ג סח ע"ב) כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז, ל), היום הזה מיבעי ליה, אלא ביום הזה דייקא, דביה אתגלי עתיקא קדישא לכפרא על חוביהון דכולא, ככה בפורים עצמו, כל שכן שנתגלה עתיקא קדישא ונתעורר בחינת כתר, בכח ההכנעה והביטול של ישראל זה לזה:

 ולזה אמרו בפורים (ירושלמי מגילה א, ד) כל הפושט יד נותנים לו, כי ע"י הביטול נתעורר מדת הכתר שהוא חסד גמור המרחם על הכל,

 ספר פרי צדיק פורים - אות א

 ואיתא בתיקוני זוהר (תיקון כא) פורים אתקריאת ע"ש יום הכפורים דעתידין לאתענגא ביה כו', וכן אומרים בשם הרבנים הקדושים זללה"ה דפורים בחינת יום הכיפורים ונקרא יום כפורים היינו כמו פורים ובאמת נרמז בתקוני זוהר כנ"ל. וכמו ביום הכיפורים עיצומו של יום מכפר כן ימי הפורים עיצומו של יום עושה מחיית עמלק. רק האדם צריך שיזכור שהיום יום הכפורים וכן שהיום פורים. ועל זה נאמר והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, דהיינו שהימים נעשים להיות מחיית עמלק על ידי השם יתברך וכמו שאמרנו.

ספר תורה אור - על מגלת אסתר

וזהו ענין פורים ע"ש הפור הוא הגורל כו'. דהנה כמו הגורל שיפילו גורלות איך שיפול הגורל כך יקום הדבר שתולה האדם את רצונו בהפלת הגורל שכאשר יפול הגורל הן או לאו כך יהי' רצונו א"כ תולה הוא את רצונו במקור הרצון שנקרא רצון פשוט ובזהר נק' רעוא דכל רעוין שלמעלה מבחי' גילוי הרצון כו' וזהו ענין הפורים שגבוה יותר גם מבחי' יום הכפורים שהרי יוהכ"פ נק' כפורים כלומר כמו הפורים בכ' הדמיון בלבד ולא כמו פורים ממש מכלל שפורים עצמו גבוה מיוהכ"פ והענין הוא כך להיות שהגם ביוהכ"פ היו ענין הגורלות בשני השעירים לפני ה' כו' שזהו ג"כ תלוי בבחי' רצון הפשוט מקור כל הרצונות כו' וכנ"ל. אך מ"מ הי' תלוי באופן התשובה שהרי יוהכ"פ אינו מכפר בלתי אמצעות התשובה דוקא והגם שהתשובה היא בחי' תשו"ע והיא בחי' מס"נ ומ"מ אם אינו עושה תשו"ע אין יוה"כ מכפר כידוע אך בחי' פורים יש בה יתרון מעלה מה שאין ביוה"כ והוא ענין מס"נ שלהם שהי' למעלה מן הטעם והדעת לגמרי כנ"ל דהיינו בהעדר שום חפץ ורצון כו' בלתי לה' לבדו וכנ"ל. וזהו

ספר לקוטי הלכות חו"מ - הלכות שותפים בקרקע הלכה ה

 וְעַל כֵּן פּוּרִים הוּא בְּחִינַת יוֹם כִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנֵי זֹהַר . כִּי הָמָן הִפִּיל פּוּר לְבַטֵּל, חַס וְשָׁלוֹם, קְדֻשַּׁת הַגּוֹרָל שֶׁל יוֹם כִּפּוּר. וְכֵן עָשָה עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה כְּנֶגֶד בְּחִינַת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שֶׁהוּא יוֹבֵל, כִּי מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעַל יְדֵי הַסְּלַח נָא שֶׁפּוֹעֲלִין בְּיוֹם כִּפּוּר מַמְשִׁיכִין חֲנֻכַּת הַבַּיִת שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַדַּעַת הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן חֵטְא הַמְרַגְּלִים. עַל כֵּן כָּל קְדֻשַּׁת הַמִּצְווֹת וְהַשִּמְחָה שֶׁל פּוּרִים הֵם בִּבְחִינַת קְדֻשַּׁת יוֹם כִּפּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹבֵל, בְּחִינַת חֵרוּת, בְּחִינַת מָר דְּרוֹר וְכַנַּ"ל