לפרשת וישב                                  

העצה העמוקה של הטיבולים

 העצה העמוקה של הטיבולים- ואורו של משיח

 בליל הסדר שואל הבן את ארבע הקושיות.אחת מהן היא: שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת -והלילה הזה שתי פעמים!

בפשט, כוונת הדברים היא לשני טיבולים- של ירק במי מלח בתחילת הסדר ושל המרור בחרוסת מאוחר יותר

אבל בספרים מופיע הסבר עמוק יותר לשאלת הטיבולים

כשנעיין בתורה נמצא שגלות מצריים מתחילה בטיבול - וגם מסתיימת בטיבול....

מתחילה ב" ויטבלו את הכתונת בדם" רגע שיא של שנאת האחים ליוסף שהובילה לירידה למצריים

ומסתיימת ב " וטבלתם בדם אשר בסף ונתתם על המשקוף......ופסח ה על הפתח" רגע של מסירות נפש מצד בני ישראל שמוביל להבדלה בין ישראל למצריים במכת בכורות ולגאולה מהשעבוד

לכך רומזים שני הטיבולים בליל הסדר.

ואכן ,פרשת וישב מכילה את אחד הרגעים הנוראים בתולדות ישראל: "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים- לכן גלה עמי מבלי דעת"

מכירת יוסף על ידי האחים הובילה לגלות הראשונה הובילה לחלוקת  מלכות ישראל בין יהודה לאפריים ולחורבן המקדש והובילה גם למותם הנורא של עשרת הרוגי מלכות כדי לכפר עליה.

לעומת זה ,יסוד הגאולה הוא בחיבור מחדש של שני הענפים - עץ יוסף ועץ יהודה שיהיו לעץ אחד- כפי שמלמד הנביא בהפטרה.

אך מדוע מזכירים אנו בליל הסדר של הציפיה לגאולה - את הטיבול הראשון של השנאה שהוביל לגלות?

הסיבה היא שזהו בדיוק המסר : " מתחיל בגנות ומסיים בשבח- משום שהתורה מלמדת אותנו לדעת ולהבין שהכל- גם הנפילות הקשות ביותר- הן מהלך מכוון שיש לו תכלית וסיבה ושסופו להביא לגאולה! על כן איננו זוכרים ונזכירים רק הטיבול של הגאולה - אלא גם את הטיבול שהתחיל את המהלך וגרם לגלות- שהובילה בדרך נפתלת לגאולה....- הכל אחד! גם זו לטובה!

אשר על כן כאשר יעקב שולח את יוסף לראות את שלום אחיו כתוב     ' וישלחהו מעמק חברון" והלא חברון בהר? אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון שהרי גזירת הגלות כבר נאמרה לאברהם בברית בין הבתרים, וגם הגאולה ממנה - האחים במעשיהם רק מגלגלים ומוציאים לפועל גזירה קדומה "

 "ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו דכתיב בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל" (שבת פ"ט על פי הושע יא)

 אין כאן רק קשר חיצוני לגאולה - אלא בדיוק זהו הלימוד העמוק שעם ישראל לומד ומלמד בכל מהלכיו, הלימוד שהוא הוא עיקר הגאולה: הלימוד שה הוא אחד ולכן יש לברך על הרעה כשם שמברבים על הטובה- כי בהכרח גם היא תוביל לטובה " מי יתן טהור מטמא לא אחד"

יסוד זה מתעצם ממקום נוסף בפרשה - לידתו של פרץ מתמר ויהודה שממנו יצא המשיח בן פרצי מזרע פרץ " ימין ושמאל תפרוצי ואת ה תעריצי על יד איש בן פרצי קרבה אל נפשי גאלה"

וכך דרשו חזל " ): "כי אנכי ידעתי את המחשבת" שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק לקח לו אשה-  והקדוש ברוך הוא היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח!

מתחת פני השטח,בתוך כל הסיבות והעיסוקים השונים של האנשים השונים- פועלת יד ה המגלגלת ונסבבת את כל העניינים לקדם את גאולת ישראל והעולם - להאיר ולהזריח את אורו של משיח.