הנושא: רבי יצחק ברבי משה עראמה- "אביר
הדרשנים" בעל העקידה
יהדות
ספרד הקימה במשך הדורות, פילוסופים גדולים, כמו הרמב"ם, רבי חסדאי קרשקש,
הרלב"ג; כמה משוררים גדולים, כמו רבי יהודה הלוי, שלמה אבן גבירול; כמה
מדקדקים, כמו ר' יונה אבן ג'נאה ור' אברהם אבן עזרא. אך דרשנים מובהקים במספר
מצומצם. ברם, זכתה יהדות ספרד להוציא דרשן גדול שבגדולים, והוא: הרב ר' יצחק
עראמה. הוא נחשב כאביר הדרשנים, ואורו לא כהה עד היום הזה. ספרו - "עקידת יצחק",
הוא מעיין לא אכזב, אשר ממנו שואבים הדרשנים מלא דליים עד היום. בעל העקידה היה פילוסוף מובהק, אך
לדידו הפילוסופיה היא שניה לתורה, וכאשר משווה את בעל התורה לפילוסוף מדמה ההבדל
ביניהם להבדל בין כהן לאומן (ובמקום אחר מדמה את "שרה" לתורה ואת
"הגר" לפילוסופיה). לכן אל לבעל התורה לבלות ימיו בחכמת הטבע שמא יהיה
ככהן "הסכל שיצא מכהונתו, ליעשות בשם או רוכל... כי ודאי אולת היא לו ורוח
רעה" (שער א). ביטוי מיוחד לעמדה זו של רבנו ביחס
לפילוסופיה ניתן למצוא בדברי רבי נחמן מברסלב וההולכים בדרכו שאסרו לחלוטין את
לימוד ספר מורה הנבוכים של הרמב"ם. וכך כתב רבי נחמן על ספר העקידה : וְגַם
עַל סֵפֶר הָעֲקֵדָה אָמַר גַּם כֵּן שֶׁלּא לִלְמד אוֹתוֹ. וְאָמַר כִּי סֵפֶר
הָעֲקֵדָה הוּא סֵפֶר כָּשֵׁר. רַק מֵחֲמַת שֶׁמֵּבִיא דִּבְרֵי הַמְחַקְּרִים
וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁלָּהֶם. {חיי מוהרן תז}
רבי יצחק עראמה (ה'ק"פ 1420 -
ה'רנ"ד 1494)הנודע כ "בעל העקידה " על שם ספרו הגדול והחשוב "עקידת יצחק", היה
מחכמי ספרד בדור הגירוש. כתב ספרים נוספים: הספר "חזות קשה"-ששמו
נלקח מהפסוק בישעיהו כא "חזות קשה הוגד לי הבוגד בוגד והשודד שודד"-
בספר זה הוא מזהיר מפני הסכנה שבלימוד הפילוסופיה הנמשלת לבוגד מבית שמחליש את
אמונת העם. כמו כן כתב פירושים לחמש המגילות וספר " יד אבשלום"-
פירוש על ספר משלי.
נולד והתחנך בעיר סמורה אשר במערב
קסטיליה בצפון ספרד-שם עלה במעלות הלימוד מתוך
עוני ודחק עד להיותו לרב וראש ישיבה בסמורה .מטרתו
העיקרית בהתעמקותו זו הייתה להגיע לידי גיבוש וניסוח של תכנים שיספקו מענה
אינטלקטואלי ותיאולוגי ליהודים רבים שנחשפו לתעמולה נוצרית שכוונה כנגד בסיסי
האמונה היהודית. .וכך כותב רבנו על ימי נעוריו בהקדמתו לספרו:
" מנעורי גרסה נפשי לתאבה,
אל מלאכת האלוקים לקרבה, ולא אצתי מרעות אחרי רבותינו ז"ל, המה הגיבורים אשר
בדורינו יצאו לפנינו חלוצי צבא, למלחמת חובה, האוכלים למעדנים בשרא שמינא אפתורא
דדהבא, המעמיקים שקלא וטריא בהויית אביי ורבא, עד היסוד בה'".
משם הוזמן לרבנות ולהיות אב"ד בעיר הגדולה טראגונה שבדרום קטלוניה." ורוח ה
נשאתני ממקום חפצי ורבצי העיר סאמורה יפה נוף ירכתי צפון ויביאני הנה נוה שאנן
מלכות אראגון" בהמשך הזמן בעקבות מצבם הכלכלי הירוד וכובד המיסים לא
יכלו בני הקהילה להחזיק לו בית מדרש, אך הם הפצירו בו שידרוש לפניהם בשבתות וחגים."יושביהן
עמוסים מכובד המיסים, וכאשר כילו לאכול את השבר אשר בכליהם הלכו אל אשר ימצאו שקל
כסף או אגרטל ונמצאתי אני יושב בטל.....אך בתורת ה חפצם ותאוותם ולשמוע דבריה עם
פירושיה שמו תשוקתם ופניתי אני להפיק רצונם"
ימיו של בעל העקידה היו ימי השקיעה של
יהדות ספרד. הנוצרים החלו לדחוק את היהודים הן מבחינה כלכלית והן מבחינה דתית
באמצעות גזירות שונות ומשונות, למשל: היהודים הוכרחו לשמוע את הרצאות הכמרים.
בעקבות זאת ראה רבי יצחק עראמה צורך
לסדר ולהרצות את דרשותיו לפי הסגנון הפילוסופי. ר"י עראמה נלחם בדרשותיו
בדרשנים הנוצרים וביהודים המומרים המסיתים, וביחוד עם המומר פאול די
בורגוש, שהעביר חוק כי היהודים חייבים לשמוע דרשות מפי הכמרים בבתי תפלתם. מסיבה
זו היה ר"י עראמה נאלץ להתווכח עם הנוצרים בכלים המתאימים להם, והוא כלל
בדרשותיו הקדמות והצעות לקוחות מספרי הפילוסופים ומוסריהם. (עי' חזות קשה שער ג'
וי"ב). היהודים הוכרחו לשמוע את הרצאות
הכמרים. יהודים רבים התנצרו מי באונס ומי ברצון, והמומרים של אותה תקופה הסבו נזק
עצום הן לזמנם (הלשנות וכו') והן לדורות (עזרו לצנזר את התלמוד, ואף להסית נגדו).
וקבל עליהם בעל העקידה בדברים חריפים: "מי הרכיבם לראשנו או מי שמם
שרים ושופטים עלינו? לא נאבה להם ולא נשמע לדבריהם, במחקרם אל תבא נפשנו, ובסודם
אל תחד כבודנו, כי בעוונם הרגו כל נפש אדם, ובסודתם עקרו כל רכב ישראל
ופרשיו" (חזות קשה, שער ח').
דרשות פילוסופיות אלו שדרש לפני בני
קהילתו מדי שבת בשבתו שימשו אחר כך בסיס לספריו, והן מגלות לנו את רוחב ידיעתו
בספרות התורנית והפילוסופית כאחת. כמו כן מלמדות הדרשות על אתגרי התקופה
הייחודיים. כך למשל אנו למדים שגם היהודים שנשארו בתחומי
היהדות היו בחלקם עוברי עבירות-לכן אנו מוצאים את אחד המפורסמים והמצוטטים שבפירושיו
על עניין סדום ועמורה שבו הוא דן מדוע אי אפשר שהקהילה תעמיד בית בושת
"יהודי" על מנת להציל את בחורי הקהילה מהקדשות הנכריות ומאיסורי אשת איש
(שער כו). : כי בעוד שהחטא הגדול אשר יעבור
עליו איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים )=שלא בהסכמת החברה(, עדיין חטאת יחיד
הוא וכל ישראל נקיים. אמנם אולם החטא הקטן שיסכימו עליו דעת רבים, והדת ניתנה בבתי
דיניהם שלא למחות בו עליו , הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת כל הקהל כולו ולא ניתן
למחילה... וזה היה עוון סדום, שהם ובתי דינים שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני
ואביון" ר"י אברבנאל, שהיה בן דורו, כתב
גם הוא שהיו אז כופרים רבים בין היהודים בספרד. בפירושו לפרשה שמש בגבעון דום הוא
מיחס את הגירוש מספרד לעוון המינות וצרעת הכפירות שזרחה במצחם. ולכן הייתה השעה
צריכה לכך. על רקע זה נקל להבין את
החשיבות שהייתה לדרשות שדרש מדי שבת וחג. לא היו דרשותיו של בעל העקידה על-מנת
לצאת ידי חובה ולומר כמה מילים חסרות ערך, אלא דנו ביסודי התורה ועיקריה על-מנת
להגביר את 'מאור הדת'.
מטרגונה עבר לשמש כרב בעיר פרגה
שבאראגון. אחר כך נקרא לכהן כרב וראש ישיבה בעיר קלטיוד (Calatayud) שכונתה "קלעת איוב", בה ישב עד
לגירוש ספרד.
בעיר זו קיבץ את הדרשות וערך את ספרו
המפורסם עקידת יצחק, שיצא במהדורות רבות ושימש דוגמה להרבה דרשנים אחריו עד כדי
שאמרו ש"כל ספרי הדרשנים בדורות שלפנינו שותים ממימיו".
הספר " עקידת יצחק"
.הספר עקידת יצחק בנוי ממאה וחמש דרשות על פרשות
השבוע, כשכל דרשה מתחילה בפסוק מהפרשה, מצורף אליה מדרש או מאמר מספר הזוהר, שהוא
מקשר ומפרש בצורה פילוסופית. כל מאמר מורכב משני חלקים :דרישה- דיון בבעיה
פילוסופית דתית או מוסרית בעיקרי האמונה בזיקה לפרשה ופרישה- ביאור ענייני
פרשת השבוע בדרך של קושיות ותירוצים בהתייחס לרעיון המרכזי שב"דרישה".
וכך תיאר את ספרו רבנו עצמו בהקדמתו:
"בו בטח ליבי ועזר לחבר
חיבור על תורת האלוהים יכלול שני חלקים :החלק הראשון בחקירה ודרישת עיוניה
המיוחדים כפי מה שקדם מהכוונה ,והחלק השני בפירוש דבריה על דרך פשוטיה ,באשר יהיו
לה כדדים במקום בינה באופן שבכל עניין יבואו שני מיני הדיבר הדרישה והפרישה"
רבנו בהקדמתו מנה ארבע סיבות לשם זה : 1- עקדה מלשון חיבור התורה והחכמה
על ידי רבי יצחק
2-מלשון קישור בין חלקי הספר דרישה
ופרישה
3-רמז לכך שהוא עצמו יצחק גלה ונעקד עד על מזבח ה בייסורים ואף על
כך כתב את
פי כן עסק בתורה מתוך כך כתב את
ספרו
4-בתקווה שספרו ייזכר וייעקד לשנים רבות.
בספרו
הוא עסק בבעיות הפילוספיות שהעסיקו את חכמי זמנו :אמונה ושכל, עיקרי היהדות, ניסים
, השגחה פרטית הישארות הנפש ,נבואה ותורת המידות. ככלל- הוא יצא להוכיח את מעלת
הדת על הפילוסופיה בהצביעו על מגבלות הידיעה האנושית. הוא משתמש בספרי אריסטו,
ובפרט בספר המדות שקרא לו "המעולה". הוא כותב כי עניינים אלה מפוזרים
בכתבי קדשנו, אך יש להחזיק טובה למחברים אותם כסדרם ומתפלפלים בהם (עי' עקדה שער
כ"ב דף ר"ז דפוס פרעסבורג). ר"י עראמה תרגם מספר המדות לאריסטו כדי
להוכיח ממנו על אמתת תורת משה, כנגד הכופרים בתורה ומאמינים בספרי אריסטו. הוא
מסביר שאברהם היה גדול מִנֹח, שכן היה תמים לאחר החקירה והעיון, לעומת נח שהיה
תמים בראשיתו מתוך קבלה (שער ט"ז).בתוך כך הוא מעלה על נס את את אמונתו של
אברהם בעקידת יצחק שהתגבר מתוך הכרעה על הפרדוקס הרציונאלי. הביא בספרו דברי פילוסופים רבים וכינה את אריסטו " החכם ראש
הפילוסופים" וכתב על ספר המידות שלו " המעולה שבכולם הוא הספר
שחובר במדות האדם הוא ספר המידות לאריסטו....אשר דבריו כולם נכוחים וישרים ,למולם
נרות המנורה הטהורה התורה מאירים ומזהירים בדעות ומוסרים" אך לצד זה
תקף את הפילוסופים ודעותיהם " באמת דעת זו היא משורש נחש הקדמוני וענף
עץ הדעת טוב ורע כל אוכליו יאשמו... ואלה אשר השחיתו את העולם בדעותיהם המקולקלות
כי אמרו שאי אפשר לצאת אל הפועל רק מה שביד חכמים לעשותו וכיחשו הניסים המובאים
בתורה והם אשר חשכו המון העם מלכת אחרי אלוהיהם כי גרשו האמונה בו ובהשגחתו
מכיתותיהם { שער ה}"
"שאין
נסתר מכל בעל שכל, שהחקירה הפילוסופית בכללה לא דבר ריק הוא, ולא עוד אלא שהיא
הכרחית לצורך התורה האלהית וכוונותיה הנפלאות... אך טוב וישר בעיני אלוהים ואדם
להעמיד כל אחת מהן על חזקתן, תשרת האמה (הפילוסופיה) עד מקום אשר תשיג ידה, ותשאר
הגבירה (התורה) על מכונתה באפריון שלה. כאשר נשאה השפחה חן בעיני רואיה, ונשאוה
וכבדוה עד שחשבוה עקרת הבית, ושימו הגבירה לפניה לעשות מלאכתה - אז תפוג תורה
ותרבה צעקה ותלונה (שער י"א)."
עניין
מיוחד בפני עצמו הוא יחסו המורכב לרמב"ם ולתורתו וקרבתו לאריסטו. יחסו המורכב לפילוסופיה בא לידי ביטוי ביחסו לרמב"ם: מחד-אחת
הדמויות הנידונות והמוזכרות ביותר בספר 'עקידת יצחק' היא הרמב"ם. שמו מתנוסס
כמעט בכל דיון פילוסופי בשערים השונים, ואף על פי כן, יחסו של ר' יצחק עראמה אל
הרמב"ם אמביוולנטי. בכל שער שהנושא הנזכר בו נידון כבר על ידי הרמב"ם,
מקפיד רבי יצחק עראמה להביא את דברי הרמב"ם. גם כאשר העקידה אינו סומך דעתו
על דעת הרמב"ם, הוא נוקט לשון זהירה כלפיו. יתר על כן, הוא חולק לרמב"ם
תארי כבוד: "והיסוד אשר יסדו בזה אביר הרועים הרמב"ם ז"ל בהקדמת
אבות ובספר המדע" . מאידך גיסא, פעמים רבות הוא קובל על הרמב"ם על
כך שנטה לדרך הפילוסופים ומבקר את הרמב"ם על שזיהה את
האמונה עם הידיעה: "וברוך היודע מה בליבו (של הרמב"ם) וכל זה יוצא
להם בהמשך אחר הפילוסופים הממששים באלו הדברים האלהיים כאשר יממש העוור"
בעיקר
הוא מותח ביקורת על תורת העיקרים של הרמב"ם שנעזר בפילוסופיה . לדעתו חייבים
עיקרי היהדות להבדיל אותה מהפילוסופיה ולייחדה מכל דת אחרת ולא להיות אמונות
מופשטות, אלא אמונות שנתלות במצוות מעשיות. לעומת הרמב"ם שקבע יג עיקרי אמונה ורבי
יוסף אלבו בספר העיקרים שקבע שלשה בלבד-רבנו קבע שישה עיקרי אמונה: בריאה,
ניסים ,התגלות ,השגחה, תשובה והישארות הנפש-ומקשר ותולה אותם במצוות השבת
והמועדים.
כחלק
מהגנתו על הרמב"ם ר"י עראמה האשים את מפרשי מורה נבוכים,
ה"נרבוני" ורלב"ג שהקצינו את דבריו לדעות לא נכונות שהרמב"ם
לא התכוון אליהם. עראמה מזהיר מלעיין בפירושו של נרבוני
על המורה, וכתב עליו (עקדה שער ע"ז) כי "דרכו לטמא הטהרות ולפגל
הקדשים ולגלות מומים נסתרים ברמב"ם". עוד כתב עליו (שער
י"ג דף צ"ז);
"והתלונה
הגדולה על הנרבוני הוא שקשר קשר אמיץ ברבו ובכל כיוצא בו, שהשתדל להטות דבריו
הנקיים אל צד החשד ומיעוט האמונה".יש בשער ההוא ויכוח חריף עם
רלב"ג בענייני אמונה. רבנו היה שייך לזרם האנטי אריסטוטלי שפתח בו רבי חסדאי
קרשקש- אך חלק גם על עמדתו הדרטמיניסטית תוך הדגשת הבחירה החופשית של האדם.
הספר עקידת יצחק נדפס הרבה זכה
לפירושים רבים והשפיע הרבה על דרשני הדורות ועל החסידות. החיד"א ב"שם
הגדולים"מכנהו "הרב הפילוסוף האלוקי" וכותב על ספרו "ספר
נחמד תואר ויש בו שערים מלמעלה מנה ויהללוהו בשערים, והוא אביו של הרב מאיר
עאראמא, וכל ספרי הדרשנים בדורות שלפנינו שותי מימיו הנאמנים באו שעריו בתודה".
במיוחד השפיע רבות מבחינה פילוסופית על
בן דורו בן דורו רבי יצחק אברבנאל שהעתיק ממנו מאמרים רבים בפירושו שלו המפורסם על
התורה- אך הוא עשה זאת מבלי ליחס את הדברים לאומרם. עובדה זו גררה כתיבת איגרת ובה
האשמה ב"פלגיאט-גניבה ספרותית" כלפי האברבנאל מצד רבי מאיר בנו לאחר
מותו. רבי מאיר עצמו היה חכם ידוע וכתב ספרים " מאיר איוב" ו"מאיר
תהילות" ודבריו בעניין הלל אף מובאים להלכה בספר בית יוסף של ר"י קארו
סימן תפו.
רבנו היה בין הגולים בגירוש ספרד בשנת
רנ"ב 1492.הגיע יחד בנו לנאפולי שבאיטליה ,נפטר שם שנתיים לאחר מכן והובא
לקבורה שם על ידי בנו. וכך כתב רבי מאיר על אביו" אלי אם גרשוני עוני
מנעורי ממקום שבתי בקרב כל ישראל בחודש החמישי, וחליתי והייתי בנאפולי כאחד
הנופלים.....וזכיתי שם לקבור את אבי -אב בתורה אב בחכמה-ולכסות את דמו אשר לא עזב
כמותו בקרב כל עמו. לא גל אבנים זה אבל מזבח יצחק לעולה בא, ואל זובח"
{הקדמתו לספרו מאיר תהילות}
ארומם רם ברום עולם כבודו/ אשר חמל וכן גמל לעבדו
בתעצומו בגו אמו קימו/ בחוטמו וצר רוחו והודו
ילוד היכל האם יוכל לכחש/ וכל רוחש ראייתו וסהדו
צדקות אחזה לו מבשרי/ ואנכי למופת לו ועדו
חסדיו נפלאו עמי כחפצו/ להרביצני נאות דשאו וחמדו
קטון חסד אני הוה וערום/ והוא הלביש צדקה לי כחסדו
ונשגב אז לאלהינו לבדו/ וימלא מלא עולם כבודו.
עלי עשור עלי נבל רננו/ בהגיונו יזמר לו בעודו
רצון נפשו יבקש אך בתומה/ ברוב אימה יקבל עול יחודו
מאד תמים יהי לבי בקרבו/ לאהבו בכל נפש מאדו
הירצהו ויניחהו באורו/ להזכירו בתוך עמו ידידו
יפלל עוד לאל נורא ואיום/ ימהר יום יקבץ אום נדודו
ויהפוך אף לגויים לא ידעו/ וגם קצפו לשדד עם שדדו
וישיב אל לאומו אל מכונו/ וקרבנו במוסף עם תמידו
ועת צופי תמהר עם עתרי/ להוביל שי לבן ישי נגידו
איש
כמתנת ידו נדבה/ מדברותיו הורמה/ הצעיר יצחק ן' עראמה
{קטעים משיר שכתב רבנו, מתוך הספר
" אוצר יהודי ספרד " עמ 28-29}
{נקודת ההדרכה: בעיר העתיקה של טראגונה בטרגונה היו מספר בתי כנסת. כיום נותרו שם חורבות של בית כנסת אחד בלבד. הוא נמצא ברובע היהודי של העיר. הדמות שלו ידועה על האנוסים המתגוררים בעיר ומבקשים להנציח את הסיפור היהודי בעבר. { או בערים סאמורה וקלטיוד} אשר בהן חי רבנו.{ לא מצאתי שקיים שם בית כנסת או מוסד יהודי}
או לצד בית כנסת בקטלוניה-= בטרטוסה {הקרובה לטראגונה } גירונה או ברצלונה תוך הסבר על
חיי בית הכנסת בתקופה שקדמה לגירוש ספרד- מתוך הסתמכות על העובדה שספריו של רבנו
מבוססים על דרשות שנשא בבית הכנסת ומשקפים את רוח התקופה ומקור חשוב לתולדות יהודי
ספרד לפני הגירוש.
עזרים אפשריים: ספר עקידת יצחק- הקראת קטע מתוך ההקדמה
שיר של הרב{קטע}- מצורף
נוסח המצבה של קברו בנאפולי על פי עדות בנו
מטרת ההדרכה : מתוך דמותו של הרב -היכרות עם ההתמודדות האמונית של יהודי ספרד וחכמיה עם הפילוסופיה והנצרות השלטת ודעותיה. חשיפה לספר שנולד מרוח התקופה ונלמד ומשפיע עד היום. }
תגובות
הוסף רשומת תגובה