לפרשת תרומה
חכמת המידות של ארון הברית
הארון היה מוצב לבדו בקודש הקדשים
,המוקד הכי מרכזי של קדושה וחיבור של עולם החומר והסוף - לאינסוף הרוחני.לכן אמרו
עליו חכמים" מקום ארון אינו מן המידה" כאילו אינו תופס מקום גשמי "
הארון נושא את נושאיו"
לפי דעת חז"ל המובאת
ברמב"ם-הארון נגנז במקומו על ידי יאשיהו במחילות מיוחדות שהכין שלמה המלך
.רבים ניסו לחפשו לאורך השנים.
הארון אמנם מוזכר בפרשתנו בראש כל כלי
המקדש, אך הרמבם בתחילת הלכות בית הבחירה מזכיר רק שבעה כלים הכרחיים במקדש : מזבח
וכבש,כיור וכנו, מנורה שולחן ומזבח הקטורת.
הארון איננו חלק מצורת המקדש אלא מדרגה
לעצמו ,מקום השראת השכינה והדיבור הנבואי. שהרי בבית המקדש השני- כלל לא היה ארון
ועדיין נחשב למקדש......
עובדה זו מדוייקת בלשון הכתוב בפרשה
שבה נאמר לגבי כל הכלים לשון יחיד" ועשית" רק לגבי הארון נאמר בלשון
רבים" ועשו ארון" כשם שנאמר על המשכן בכללותו " ועשו לי מקדש"
אמנם הארון נעלם מעין כל חי בדורנו,ומה
שנותר לנו הוא ארון הקודש ובו ספרי התורה במקדש מעט,בית הכנסת- אך בצורתו
ובמידותיו המדוייקות המובאות בפרשה יש לקחי חכמה רבים לכל אדם שרוצה להיות ארון
לתורה....
הארון- הכלי היחיד שהל מידותיו שבורות
ולא שלמות: אמתיים וחצי ארכו אמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו-גבההו.ללמדך שארון של
תורה צריך לשבר מידותיו ולהיות תמיד בתודעת חסר בדעתו.
אם נהפוך את מידות הארון מאמות -
לטפחים כידוע בכל אמה ששה טפחים נגלה משהו נוסף: אמתיים וחצי - הרי הם חמישה עשר
טפחים , כפול שני הצדדים- הרי שלושים טפחים באורך . אמה וחצי ברוחב הרי היא תשעה
וביחד שמונה עשר- נמצא שהיקף הארון הוא בדיוק ארבעים ושמונה טפחים, כנגד ארבעים
ושמונה מידות של קניין תורה המוזכרים בפרק שישי של פרקי אבות.
בפרשת הארון נמצאות כל אותיות האלף
-בית ,מלבד האות גימל שהיא תחילת הגאווה- ללמדנו שיש להתרחק מהגאווה בכלית הריחוק
שהרי על בעל גאווה וגסות רוח אומר האל " אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה
אחת" והארון הוא מוקד שריית השכינה- על כן אין בו גימל...."מאוד מאוד
הוי שפל רוח"
(אגב - גם ביג מידות הרחמים אין כלל את
האות גימל...)
ודבר נוסף: הארון היה עשוי עץ ומצופה
מבית ומחוץ בזהב- מכאן למדו חכמים בתלמוד יומא עב שתלמיד חכם צריך שיהיה תוכו
כברו- פנימיותו כחיצוניותו ,ירא שמיים בגלוי-ובסתר.עד כדי כך שתלמוד ברכות מובא
שבימי רבן גמליאל העמידו שומר בפתח בית המדרש ואמרו "כל מי שאין תוכו כברו אל
יכנס"
רמז לכך ניתן לראות במילה תצפנו- " וציפית
אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו"
הציפוי נקרא כך מפני שצופים בו ורואים
אותו נגלה לעין . אם כך ברור למה מחוץ נאמר תצפנו- הרי זה גלוי ונראה, אך מדוע
נאמר גם "מבית" כלומר מבפנים תצפנו? הרי בפנים אין רואה שהרי הארון
מכוסה בכפורת- אלא מכאן שצריך כל אדם ותלמיד חכם בפרט לדעת שעיני ה והשכינה צופות
בו גם במקומות הנסתרים ביותר ולחיות בתודעה כזו תמיד- וכך יגיע למעלת תוכו כברו
"מבית ומחוץ תצפנו".....
תגובות
הוסף רשומת תגובה