הדרכה: הנרייטה סאלד
לעולם תהיה עצמך" (הנרייטה סולד)
יום המשפחה, שנקרא בעבר "יום
האם", הוא מועד המצוין בישראל ובמדינות נוספות בעולם, ומתמקד בציון המשפחתיות
בכלל, האימהות בפרט ומקומן בחברה.
בישראל מצוין יום המשפחה בחורף, ב-ל'
בשבט, בעקבות תאריך מותה של הנרייטה סאלד, שהקימה את ההסתדרות הציונית הדסה, ארגון
הנשים הציוניות, וכונתה "אם הילדים".
הנרייטה סאלד נולדה בבולטימור
שבמרילנד, ארצות הברית. היא בתם הבכורה של סופיה שאאר והרב בנימין סאלד שהוסמך לרב
בהונגריה. משפחתה היגרה לארצות הברית בטרם
גל ההגירה הגדול של יהודי מזרח אירופה לארצות הברית.
הנרייטה הצעירה אהבה מאד את תחום
ההיסטוריה ולמדה באופן עצמאי נושא זה מספרים רבים אשר תמיד נראו בסביבתה.
בעידודו של אביה היא עברה ללמוד בתיכון
מקומי כללי (לא רק יהודי) בשם "Western Female High
School", אותו היא סיימה בהצטיינות והייתה לנערה
היהודייה היחידה והראשונה מבין חברי הקהילה שלה ללמוד במוסד שכזה.
במשך שנות נעוריה במקביל ללימודיה
לימדה הנרייטה בבית האולפנה הדתי אשר היה בתוך בית הכנסת של אביה, מקרא, עברית
והיסטוריה יהודית.
בשנת 1881 החלה לחקור את מקורותיה של
משפחתה ונחשפה לקהילות יהודיות רבות באירופה ולקשייהם במהלך מסע של אביה בעיר
הולדתו מסע שעבר דרך מרכז אירופה אליו התלוותה. "הסופות בנגב" היה
הכינוי בעיתונות העברית ברוסיה, לפוגרומים שנערכו החל מחודש אפריל 1881 ועד מאי
1882 ביהודי דרום מערב האימפריה הרוסית (בעיקר בחבלי הארץ של אוקראינה של ימינו).
פליטי הפוגרומים הגיעו בהמוניהם אל
חופי אמריקה והביאו עימם את סיפורי הרדיפה בעם היהודי ואת התחושות שיש למצוא פתרון
בנושא זה. היא, אשר הייתה כבר בת 20, ואביה, נהגו ללכת לנמל כדי לקבל את פני
הבאים.
"נעשיתי לציונית מרגע שחשתי כי
הציונות מספקת לעמי הפצוע, קרוע וזב דם, זה עמי השנוא על הכל, אידיאל שבכחו לחבוק
את הכל, בלי שים לב לגישות השונות והמפולגות לגבי שאלות יהודיות אחרות"
(הכוונה לדת, רפורמה, סוציאליזם וכדומה)
בשנת 1904 החלה הנרייטה סאלד ללמוד
בסמינר התאולוגי היהודי (JTS),
שהיה בית המדרש הקונסרבטיבי לרבנים. בהשפעתו של נשיא הסמינר, שניאור זלמן שכטר,
נאותו לקבלה, בתנאי שתצהיר שאין בכוונתה לבקש תואר רבני בגמר הלימודים. היא הייתה
לאישה הראשונה שלמדה במוסד זה.
בשנת 1909, קיבלה פרס כספי גדול
מהאגודה היהודית להוצאה לאור, על עבודתה המסורה. סאלד החליטה לנצל את הכסף לביקור
בארץ ישראל.
אולי דבריה אלה הן שהובילו לאחר מכן
להקמת ארגון "הדסה". בחזרתן קיבלו את פניה משפחתה, נשים מבית המדרש
וידידי המשפחה ובנאומה אליהם קראה:
"היו שהזהירו אותי שלא לקיים את
המסע לארץ ישראל. היו שאמרו: 'את תתאכזבי,' היו שאמרו: 'כשתגיעי לציון, תחדלי
להיות ציונית.' ובאמת הרבה ראיתי שם, בעיקר ביפו ובירושלים, שעשוי לעורר תגובה של
דחייה, אפילו בכי. אבל זכיתי לראות גם את מפעלם של המתיישבים החדשים, החלוצים
במושבות, בגליל ובשרון. נסענו בעגלה בדרכי הארץ. ראינו את הנופים מקרוב והתחככנו באנשים.
ואני אומרת לכם, שהאנשים האלה מילאו אותי אנרגיה. לא, לא חזרתי פחות ציונית ממה
שיצאתי, להפך. נכון, היום אני יודעת שהציונות היא מטרה הרבה יותר קשה להגשמה ממה
ששיערתי לפני המסע הזה. אבל היום אני משוכנעת יותר מתמיד: או ציונות או לא כלום;
או ציונות או כליה על העם היהודי"
בשנת 1912 בתקופת פורים, יזמה כנס,
אליו הגיעו 38 נשים ציוניות, בבית הכנסת הרפורמי "טמפל עמנואל". סאלד
קראה לנשים לפעול למען הבריאות של הציבור היהודי בארץ ישראל, דבר שיתרום לטענתה,
מלבד הסיוע לתושבי ארץ ישראל, גם להזדהות הציונית של יהודי ארצות הברית. בעקבות
הכנס קם ההסתדרות הציונית הדסה.
בסיועם הכלכלי של הנדבנים לינה ונתן
שטראוס, נשלחו לארץ ישראל בשנת 1913 שתי אחיות רחמניות, רחל לנדי ורוז קפלן, אשר
הקימו את תחנת הבריאות הראשונה הציבורית בירושלים מול בתי אונגרין בירושלים.
ארגון "הדסה" בראשותה, ארגן
את "היחידה הרפואית הציונית האמריקאית של ציוני אמריקה" שהגיעה לארץ
ישראל עם ציוד בשווי 250,000$, שכלל שני אמבולנסים, ציוד רפואי ומכשור מתקדם,
תרופות ושתי משאיות. המשלחת נתקלה בקשיים רבים בהתנהלות בארץ ישראל בעיקר בשל
המנטליות השונה וקשיי השפה ולכן נתבקשה סאלד להגיע ולנהל את העניינים מקרוב בארץ
ישראל.
שנת 1920, והיא בת 60, החליט הקונגרס
הציוני, בעקבות הצלחת המשלחת בהובלתה בארץ, להפוך את היחידה הרפואית לגוף עצמאי
הכפוף ישירות ל"הדסה" ומעתה היא נקראה "ההסתדרות המדיצינית
הדסה". בשונה מקופות החולים אשר החלו לפעול בארץ ישראל, שהיו בעלות זיקה
פוליטית גלויה לתנועה או מפלגה, נשארה "הדסה" לגוף שאינו שייך לשום מגזר
או מפלגה והיא מקפידה לתת שירות רפואי ליהודים ולערבים כאחד.
בשנת 1932 בגרמניה, פוטרו 12 נערים
ממקום עבודתם בשל היותם יהודים. הנערים פנו אל רחה פריאר, מורה וחוקרת פולקלור,
שתסייע להם במציאת עבודה. בעקבות פניה זו, והקשיים המצטברים של נוער יהודי בגרמניה
כתוצאה מהאנטישמיות העולה וגואה, העלתה רחה פרייאר את ההצעה להעלות נוער יהודי
מגרמניה לארץ ישראל וליישבם במשקים, שם הם ימשיכו את לימודיהם, יעבדו את האדמה
ויסייעו בגאולת הארץ. לשם כך, היא פנתה אל גורמים מרכזיים שונים, כגון: הסתדרות
העובדים בארץ ישראל, ההסתדרות הציונית בגרמניה, ויצו, עזרא ואחרים, אך לא זכתה
למענה. היא גם כתבה מכתב בנושא ישירות להנרייטה סאלד.
בשנת 1933, בקונגרס הציוני ה-18 בפראג,
הוחלט על הקמת משרד אשר יפעל ליישובם של יהודים יוצאי גרמניה בארץ ישראל, וזאת עם
עליית היטלר לשלטון. הם פנו אל סאלד בבקשה שתנהל מפעל זה. לאחר התלבטויות רבות
לקחה על עצמה סולד את המשימה להוביל את "עליית הנוער".
בשנה זו הוקם גוף בגרמניה שנקרא
"ועד העזרה לנוער יהודי". גוף זה הכין את הנוער לעלייה, מיין וריכז
אותם. גוף נוסף שהוקם היה אחראי על גיוס הכספים וגוף נוסף שהוקם בארץ נקרא
"הלשכה לעליית הנוער" בראשו עמדה סאלד עצמה. "הלשכה לעליית
הנוער" הייתה אחראית להשגת אשרות עליה לעולים מול השלטון הבריטי, והכנת
קליטתם של בני הנוער אשר מגיעים לארץ ישראל.
סאלד עמדה תמיד בנמל וקיבלה בברכה כל
אנייה, עליה היו עולים ועולות צעירים וצעירות מאירופה. היא נהגה ללחוץ את ידו של
כל אחד מהילדים, שאלה לשמו והבהירה שניתן לפנות אליה בכל בקשה או עצה. נשלחו
ללשכתה אלפי מכתבים בהם תיארו הילדים בפניה את הקשיים הרבים אותם הם חווים. היא
הקפידה לענות לכולם.
לאחד הנערים כתבה:
"לעולם תהיה עצמך. מובטחני שתרופה
זאת תשפיע עליך לטובה. אין אני יכולה להניח, שהחברה לא תעמוד לימינך, אבל אפילו אם
לא, מובטחני שאם תחיה במשך שבועות אחדים כדרך שיעצתי לך, היחס שבינך ובין החברה
יהיה כשורה. אני מבקשת ממך, נסה ללכת בדרך זו: הווה חי את חייך מיום ליום והווה
רואה מה יביא לך כל יום. הייתי רוצה לקבל ממך שורות אחדות ולשמוע ממך שאתה סבור,
לפחות, שכדאי לנסות את הרצפט (המתכון) שלי. בברכות לבביות הנרייטה סאלד"
היא ראתה עצמה אחראית לכל ילד וילד.
עבור חלק מהם, מוסד "עליית הנוער" היה ביתם היחיד. היא סברה שחשוב שכל
ילד יקבל חינוך דומה לחינוך שהיה מקבל בבית הוריו, ולכן חקרה כל ילד אם הגיע מבית
דתי או חילוני, והתאימה לו מסגרת לימודים. לעיתים טענו נגדה שהקפדתה על כל התנאים
מוטעה והעיקר הוא להוציא את הנוער מאירופה ויהי מה. אך היא השיבה שאין טעם להוציא
מישהו ממצוקה אחת ולהכניסו למצוקה אחרת.
הנרייטה סאלד חלתה ונפטרה בירושלים.
היא נפטרה לאחר השקיעה, כך שלעיתים מצוין יום פטירתה בטעות בל' בשבט. היא נטמנה
בבית הקברות הר הזיתים.
על מצבתה של סאלד נכתב: "כאן היה
מקום קבורתה של הנריטה סאלד ע"ה בת הרב בנימין סאלד ז"ל נולדה בבולטימור
ארצות הברית, ח' טבת תרכ"א, נפטרה בירושלים א' אדר א' תש"ה מייסדת
הדסה"
תגובות
הוסף רשומת תגובה