יעקב ועשיו – בין בכרה לברכה                                             

מוקד מרכזי בפרשת תולדות הוא לקיחת הברכות על ידי יעקב במצוות ובהנחיית אמו רבקה,לקיחת הברכות באה בהמשך ישיר למכירת הבכרה על ידי עשיו בתחילת הפרשה.

כאשר יעקב אומר "מכרה כיום את בכורתך לי " עונה עשיו "הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה"

מדוע חושב עשיו שהוא הולך למות?

לדעת חז"ל במדרש, נמרוד רדף אחרי עשיו ורצה להרגו בגלל שלקח לו את הגד היוחד מאדם הראשוןמ שאיתו היה צד בקלות.

מגרד בראשית רבא סג יג

אנכי הולך למות ריש לקיש אמר התחיל מחרף ומגדף למה לי אין כתיב כאן אלא למה

ד"א הנה אנכי הולך למות שהיה נמרוד מבקש להמית אותו בשביל אותו הבגד שהיה לאדם הראשון שבשעה שהיה עשו לובשו ויוצא לשדה היו באים כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצין אצלו

יש אומרים-בגלל הסיכון הגבוהה שב "מקצועו" כצייד שנפגש מידי יום עם חיות רעות.

אגב ,לפי פירוש המובא בתורה שלימה תמורת המכירה לא היתה נזיד העדשים שניתן רק כדרך מוכריםפ בהשלמת עסקה, אלא חרב מיוחדת שהיתה ליעקב והוא נתנה לעשיו. עשיו היה זקוק לחרב כדי להתמודד טוב יותר עם נמרוד ולהתגונן.לכן יצחק מברך את עשיו: על חרבך תחיה".

אבן עזרא על בראשית פרק כה פסוק לב

(לב) וטעם הנה אנכי הולך למות - שבכל יום ויום הוא מסתכן בעצמו כאשר יצא לצוד שמא יהרגוהו החיות. ויתכן שימות קודם אביו:

רשב"ם על בראשית פרק כה פסוק לב

(לב) הנה אנכי הולך למות - בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות ואני מסוכן למות למה זה לי להמתין חלק בכורה לאחר מיתת אבינו. כך פירש אבי הרב רבי מאיר מ"ס:

{ פירוש מעניין  של ר"י אייבשיץ שראיתי אומר שעיקר הזכות בבכורה ובכהונה היה הזכות לברך ברכת כהנים, אך כיוון ש" מי שהרג את הנפש פסול לברך" ועשיו כצייד , הרג נפשות לעיתים ,גם אם בטעות- לכן לא חפץ בבכורה ובכהונה}

אלא שרש"י מפרש אחרת לחלוטין.

רש"י על בראשית פרק כה פסוק לב

(לב) הנה אנכי הולך למות - (מתנודדת והולכת היא הבכורה שלא תהא כל עת העבודה בבכורות כי שבט לוי יטול אותה ועוד) אמר עשו מה טיבה של עבודה זו א"ל כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה כאותה ששנינו (סנהדרין סג) אלו הן שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש אמר אני הולך למות על ידה אם כן מה חפץ לי בה:

רש"י אומר שיעקב הציג לעשיו את החובות שכרוכות בשירות במקדש כבכור-לפני שהעבודה עברה לכהנים-ואמר לו שבעבודה זו כרוכים הרבה איסורים שדינם מיתה: "אמר עשו מה טיבה של עבודה זו, אמר לו כמה אזהרות וענשין ומיתות תלויין בה, כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין, ופרועי ראש. אמר אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה"

 

רש"י בגאונותו הבין שכוונת עשיו היא שהוא עתיד למות בגלל הבכורה והאיסורים הנלווים לה-ולכן אינו חפץ בה.

עשיו לא מעוניין בראש גדול, באחריות רוחנית שיש לה יתרונות וגם חובות-הוא מעדיף ראש קטן נטול סיכונים....

ויעקב-בדיוק להיפך! הוא מוכן לשלם על העדיפות  הרוחנית של הבכורה למרות שהיא כרוכה בעונשים...

לכן מעניין שעל פי התלמוד והרמב"ם כאשר גר בא להתגייר מודיעים לו מקצת מהאיסורים שיחולו עליו יחד עם עונשיהן "הוי יודע שמעתה אם חיללת שבת אתה ענוש מיתה וכו" ורק אם אמר אף על פי כן רוצה אני -אז מקבלים אותו.

בעצם המבחן שבו מעמידים את הגר הוא לראות כיצד הוא חושב:

אם הראש שלו עדיין גויי ועשוי-הוא ימאס בעונשים

ורק אם הוא אכן חושב כמו יעקב-הוא יגיד מעוניין אני ברוחניות היהודית למרות האיסורים והעונשים שבצידה.....ואז מקבלים אותו להתגייר!

"ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי" הקב"ה אוהב את צורת החשיבה של יעקב שאוהבת את האתגר הרוחני למרות קשייו.....

ומכאן לברכה: כאשר עשיו נכנס ושומע שיעקב לקח את ברכתו, הוא מבקש מיעקב לברך גם אותו: הלא אצלת לי ברכה?

ואז מברך אותו יעקב:

ספר בראשית פרק כז

(לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:

 

על פניו , נראה כי ברכה זו דומה לברכתו של יעקב עצמו, לפחות בחלק זה של הברכה.

ספר בראשית פרק כז

(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ:

וכך מקשה בעל השפת אמת:

ספר שפת אמת - בראשית - פרשת תולדות - שנת [תרל"ד]

ויתן לו פירש"י יתן ויחזור ויתן. כי לכאורה אין הפרש כ"כ בין ברכת יעקב לעשו שג"כ כ' משמני הארץ ומטל כו'.

 

אז מהו באמת ההבדל הגדול בין ברכת יעקב לברכת עשיו?

נראה להסביר זאת על פי מדרש נאה של חז"ל בבראשית רבה :

מדרש רבה בראשית - פרשה יג פסקה ב

כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ עבדת ארעא לא עבדת

וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ מרי תעביד ארעא מרי תצליח ארעא

כל תפלתן של ישראל אינו אלא על ב"ה מרי יתבני בית מקדשא מרי מתי יתבני בית מקדשא:

 

בהסתכלות ראשונה, יש פה הבדל קיצוני וחד: אומות העולם בשיחתם ובתפילתם מרוכזים בענייני פרנסה וגשמיות, וישראל לעומתם עסוקים בעניין רוחני של בניין בית המקדש.

אך על הסבר זה קשה : וכי ישראל לא מתפללים על גשמים ופרנסה? בכל התפילות ישנו מימד כזה שחכמים עצמם תיקנו!

לכן נראה להסביר את המדרש באופן אחר , עמוק יותר .

במקורות רבים אנו לומדים שבניין בית המקדש מלווה בברכת שפע גשמי עצום, החל מנבואות והמשך בדברי חכמים.וכך מתאר הרמב"ם את ימות המשיח ובניין המקדש :

רמב"ם יד החזקה הלכות מלכים פרק יב

(ה) ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים:

 

אם כן , גם ישראל בתפילתם למקדש מייחלים גם לשפע גשמי , יחד עם התפילות לגשמים ופרנסה ישירות. אך השילוב המיוחד של בקשות אלו עם תפילה למקדש , עושה את העיקר -עיקר והטפל- טפל:  העיקר הוא התפילה לבניין בית המקדש והחיבור הרוחני הישיר לאל שתביא איתה . התוצאה תהיה אכן גם שפע גשמי, כי עולם מקורו אחד והעולמות קשורים וברכת הטוב האלוקית מופיעה גם בתחתיות ארץ, הגשמיות. אך כמובן ששונה היא ברכה זו ותפילה זו מתפילתם ושיחתם של אומות העולם.

אומות העולם שמים את עיקר יהבהם בעושר הגשמי , ובצורה זו הוא מנתק אותם מרוחניות , וגם מאוייהם הרוחניים משועבדים לגשמיות.

ישראל לעומת זאת מבקשים את השפע הגשמי מתוך חיבור לקודש ולאל ועל מנת להעמיק אותו, כפי שתאר היטב הרמב"ם.

רמב"ם יד החזקה הלכות מלכים פרק יב

לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה:

זהו בתמצית גם ההבדל בין ברכת יעקב " ויתן לך האלוהים" לבין ברכתו של עשיו " משמני נארץ יהיה. ולא בכדי ,בברכת יעקב מוקדם טל השמיים לשמני הארץ ובברכת עשיו , משמני הארץ קודמים.

 

וכך תיארו זאת חז"ל במדרש אחר:

מדרש אגדת בראשית - פרק מג

 ויתן לך האלהים (בראשית כז כח) בדין אם יש לך מעשים נותן לך ואם לאו אינו נותן לך אבל בעשו לא אמר לו ויתן לך אלא הנה משמני הארץ וגו' (שם שם לט) לא הזכיר [שמו של] הקדוש ברוך הוא אלא הנה משמני הארץ אבל ליעקב ויתן לך האלהים מטל השמים

משל לסוחר שמכרו לו כלים שני בני אדם אחד מכרו לו כלים בעשרה זהובים ואחד במאתי' זהובים הלכו עמו ליטול הימנו מיד נתן לאותו עשרה זהובים והלך לו והשני היה משהה אמר לו לאותו נתת מיד ואני יושב ממתין אמר לו אותו הי' לו ליטול קימעה בעשר' זהובים והיה בידי ונתתי לו אבל אתה מאתים יש לך ליטול ואני עומד מן השלחן שתטול

כך לעשו נתן מיד הנה משמני הארץ וגו' למה שאין לו אלא העולם הזה אבל ליעקב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא כ).

והוסיף והסביר השפת אמת:

ספר שפת אמת - בראשית - פרשת תולדות - שנת [תרל"ד]

והפי' הפשוט כי בוודאי מה שבירך יצחק ליעקב בעניני עוה"ז הוא אחר השלימות. כי אין יעקב מבקש עוה"ז קודם שמתקן עצמו כראוי בעבודת הש"י. כדאיתא וישב יעקב ביקש כו' ואמר הקב"ה לא דיין שמתוקן להם עוה"ב כו'. הרי שאין צדיק מבקש עוה"ז קודם שמתקן עצמו לעוה"ב. וז"ש ראה ריח כו' ויתן כו' פי' אחר שיהי' לו שלימות הראוי ובירך אותו שיוכל לקבל גם עוה"ז שיהי' דבוק בכח הנותן. וז"ש ויתן ולא יתן שיהי' לעולם אצל הנותן שיהי' דבוק בשורש השי"ת שממנו הברכה וז"ש ויחזור ויתן.