תפילתו של אברהם אבינו בהר המוריה
ביום הכיפורים נוהגים בית ישראל לומר
את התפילה המיוחדת: מי שענה ......הוא יעננו.
בתפילה זו מוזכרות התפילות הגדולות
ביותר של נביאי ישראל בתנ"ך: יונה במעי הדגה, דניאל בגוב האריות, אליהו בהר
הכרמל
חזקיהו בחלותו ועוד ועוד. תפילות אלו
כולן מפורשות בכתובים.
מלבד אחת.
מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא
יעננו.
לכאורה, בפשט הכתובים לא מוזכרת שום
תפילה של אברהם אבינו בדרכו לעקידה.
אמנם, תפילה זו לקוחה מהנאמר במשנה
במסכת תענית פרק שני :
(ד) עַל הָרִאשׁוֹנָה הוא אוֹמֵר, מִי
שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע
בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.
כלומר, לתנאים היה פשוט שאברהם אבינו
התפלל בהר המוריה ,על סמך זה הם תיקנו את נוסח התפילה הזה לתעניות ,ודווקא תפילתו
של אברהם אבינו שאינה מוכרת בכתוב-היא לכאורה המקור לנוסח התפילה כולו.
אז מה היתה תפילתו של אברהם בהר
המוריה?
התוספות יום טוב ,בהסתמך על התלמוד
הירושלמי ,מביא לכאורה את התשובה המתבקשת מאליה:
תוי"ט על מסכת תענית פרק ב משנה ד
ברוך אתה ה' גואל ישראל - בירושלמי שאלו [ולא
יצחק נגאל] שענייתו של אברהם אבינו בהר המוריה על הצלתו של יצחק היא.
השיבו שמכיון שנגאל יצחק הרי הוא כמו שנגאלו כל ישראל. הר"ן:
כלומר, לפי פירוש זה, אברהם אבינו הלך
בלב שלם ובזריזות למלא את מצוות בוראו-אך
באופן אנושי ביותר,במקביל התפלל בלחש שבסופו של דבר משהו יקרה ויצחק בנו האהוב
ינצל.
פירוש זה הוא בעל משמעות עצומה. העובדה
שאברהם בעודו הולך לעקידה ,מתפלל שהעקידה לא תתרחש בפועל- מאיר את כל עניין העקידה
בזוית מעניינת.
השל"ה בספרו גם הבין כדברי בעל תוספות יום טוב:
אמנם כי דייקת שפיר תמצא בפסוק ובדברי
רז"ל שהיו אב ובנו מצדדים ליפטר ממיתה זו, אם בפסוק כתיב ויאמר אברהם אלהים
יראה לו השה, וזה היה תפלה ממנו שימציא השם יתברך שה במקומו, וסיים אחר כך ואם לא
ימציא לו השם יתברך שה אזי לעולה בני, מכל מקום התפלל הוא שיעשה לו השם יתברך נס,
ושעל זה אנו אומרים מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו, כי הוא נענה על
תפילתו.
אך גם הקשה את הקושיה המתבקשת.
ואם כן מהו זה השבח המופלא. הלא
ארז"ל (זח"א קמב, א) המוסר עצמו לקדושת השם על מנת שיעשה לו נס כו' ואם
נעשה לו נס בוודאי לא נקרא מקדש השם מאחר שכוונתו היה על הנס. ובדברי רז"ל
מצינו גדולה מזה איך היה אב ובנו מתפללים שיהיה נצול ונפדה ממות, איתא בילקוט
(וירא צ"ו), וישם אותו על המזבח, עיני אברהם בעיני יצחק, ועיני יצחק בשמי
שמים, והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם, עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות. אמר
ליה, בני, הואיל והתחלת על רביעית דמך יוצרך יזמין תחתיך קרבן אחר תחתיו. באותה
שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה, והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה, והרים קולו
ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי וגו', עד כאן. אמת מה נהדר מה שהיה מוכן
לעשות זה המעשה אם לא יהיה נענה בתפילתו, מכל מקום לא קיים עבדו את ה' בשמחה,
וביקש טצדקי לפטור מזה, ואם כן מה זה השבח הגדול שנשתבח.
לדברי השל"ה, לא סביר ולא מסתבר ,
שאברהם אבינו בעקידה, שהוא דוגמא ומופת למסירות נפש שעליה נשענים כל ישראל- התפלל
שיקרה לו נס וימנע הצורך בעקידה, ובכל אופן אין זה עבדו את ה בשמחה ושם בסימן שאלה
את השבח הגדול של העקידה.
חז"ל במדרש משבחים את אברהם אבינו
על כך שלא הרהר אחר הקב"ה. מסופר על רבי הירש מרימנוב שיח מילידיו נפטרו והוא אמר " הניסיון
הגדול שלך אברהם אבינו בעקידה היה שאפילו קפיטל תהילים לא אמר לבטל בקשת
הקב"ה ,כיוון שיע שכך גזר." { מובא בספר כי אתה עימדי חלק א}
קושיה נוספת על פירוש זה מקשה בעל ספר
" קהלת יצחק" על התורה
אולם באמת צריכין להתבונן על עיקר
התפלה הזאת, דהיכן מצינו שהתפלל אברהם אבינו על זה, דכל מי שענה שאנו אומרים, כמו
מי שענה לאליהו בהר הכרמל, ומי שענה לשמואל במצפה, מצינו בקרא שהתפללו, דאליהו אמר
ענני ה' ענני, והקדוש ברוך הוא ענהו ושלח אש מן השמים ואכל את העולה והעצים
והאבנים והעפר, וכן שמואל אמר הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר,
וכתיב ויקרא שמואל אל ה' ויתן ה' קולות ומטר ביום ההוא, וכן כל שאר מי שענה שאנו
אומרים, כלם מצינו בקרא שהתפללו וענם ה" אך אברהם אבינו ע"ה לא
מצינו בשום מקום שהתפלל על הצלתו של יצחק, והלא אדרבה הוא רצה להקריבו דוקא,
כדאיתא במדרש שאמר להמלאך אחנקנו, א"ל אל תשלח ידך אל הנער, א"ל אוציא
ממנו טפת דם א"ל אל תעש לו מאומה, וא"כ מה זה שאנו אומרים מי
שענה לאברהם אבינו הוא יענה אתכם? אתמהה?
ואדרבה הלך לשוחטו לעולה בשמחה ובלבב
שלם, וכדפירש"י בפ' וירא עה"פ וילכו שניהם יחדיו (כב', ו') דאברהם שהיה
יודע שהולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ושמחה כיצחק שלא היה מרגיש בדבר,
עכ"ל. וכן יעו"ש לעיל עה"פ וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו וגו'
שכ' וישכם, נזדרז למצוה. ויחבוש, הוא בעצמו וכו' שהאהבה מקלקלת השורה, עכ"ל
יעו"ש. וכ"ה ברפ"ק דפסחים (ד.), ובסנהדרין (קה:) ע"ש.
וא"כ מהו דכתיב הכא "מי שענה את אברהם" וכו', וצ"ב.
כלומר , אם אברהם אכן התפלל שהעקידה לא
תתממש -זה לכאורה סותר מדרשים ודברי חז"ל מפורשים אחרים.
על כן תשובתו של בעל קהלת יצחק היא
שתפילתו של אברהם בהר המוריה היתה אחרת, והיא נעוצה בפסוק בסוף הפרשה:
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם
הַהוּא יְהֹוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהֹוָה יֵרָאֶה:
דלהבין כל זאת צריכין להקדים המדרש על
הפסוק ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, וזה לשון המדרש :
"ר' יוחנן אמר, אמר לפניו רבון
העולמים בשעה שאמרת לי קח את בנך את יחידך, היה לי מה להשיב לך, אתמול אמרת כי
ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו קח נא את בנך את יחידך וגו', והעלהו שם לעולם,
וח"ו לא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו
בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים, תהא נזכר להם אותה העקדה
ותתמלא עליהם רחמים ע"כ.
"לכן התפלל שאותה מדה יהא נוהג עם
בניו של יצחק כשיבאו לידי עבירות ומעשים רעים חלילה, ומדת הדין תהא מקטרגת וסוערת
עליהם מכל עברים, ותאמר הלא אתה אמרת בתורתך הקדושה אם לא ישמרו ישראל התורה
חלילה, אז וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' ואבדתם מהרה מעל הארץ
הטובה וגו', וכן בתוכחה נאמר והיה אם לא תשמע וגו', ישלח ה' בכך את המארה וגו' עד
השמדך ועד אבדך מהר וגו" וכל התורה כלה נתנה על תנאי זה דוקא אם ישמרו ישראל
את התורה ובאם לאו יהיו נאבדים חלילה, אם תאמר כן, אז תהא נזכר להם אותה העקדה,
ר"ל שגם אנכי היה לי להשיב אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, ולא הקשיתי כמו
כן בל תשגיח על מדת הדין שתאמר כן, ותתמלא עליהם רחמים:"
באופן דומה מסביר בעל קרן אורה על השס
במסכת תענית:
"ומסיימין בברכה זו מי שענה
לאברהם אבינו בהר המוריה, כי שם הבטיח לו הקב"ה להרבות זרעו לעד, הוא
יענה גם היום ויוסיף חסדו הגדול עמנו וכו',"
באופן דומה ראיתי הסבר של תלמיד , בשם
הרב אביהו שוורץ שליט"א:
ניגשתי ל[רב אביהו שוורץ], ר"מ
בישיבת בית אל, ושאלתי אותו את השאלה זו.הוא הרהר לרגע והשיב:
אברהם התפלל על עם ישראל! אברהם לא היה
מרוכז בפרטיות שלו הוא ידע שהוא עומד, על פי רצונו של בורא עולם, לעקוד את בנו
יחידו, ממשיך דרכו.מי יעביר את המסר לדורות הבאים? מי ידאג שהאמונה בבורא עולם
תימשך? מי יהיה החוליה הבאה בשרשרת מסירת האמת?
על זאת התפלל אברהם.
תשובה נוספת מובאת במהרש"א
בפירושו בחידושי אגדות למסכת תענית:
ומוסיף עליהן עוד שש וכו', כוונו
בתפילת התעניות באלו שבעה ברכות ובכל א' מהם אנו מזכירין צדיקים אלו שיעננו בזכותם
כמו שענה אותם הקב"ה ע"י תפילתם בניסים נעלים לשנות הטבע ומעשה בראשית
וכו', והתחיל באברהם שהוא ראש המאמינים שנענה בהר המוריה, לא שנענה במה שלא
נשחט יצחק, אלא על שביקש ממנו ית"ש "אלקים יראה לו השה לעולה" וגו',
לפי המהרש"א תפילתו של אברהם היתה
לאחר שאמר לו המלאך " אל תשלח ידך אל הנער" ואז התפלל אברהם למצוא איל
שאותו יוכל להקריב לאל כתחליף ליצחק ,ותפילתו זו נענתה.
על תשובה זו ראיתי מקשים,שאם כן תפילת
אברהם איננה כלל כשאר התפילות המוזכרות שכולן היו תפילות להצלה במצבים קשים:
אולם עדיין צ"ע בזה, דהא איירי
הכא בעת צרה ובצורת שלא יורד גשמים וע"ז מתפללים דכמו שאברהם ואבותינו על ים
סוף ויהושע בגלגל וכו' "נענו בתפילתם" ויצאו מאפילה לאורה ומצרה לרווחה
כן נזכה ג"כ לצאת לאורה וכו', ולפי"ד הח"א דנענה "להקריב השה
לעולה" אינו ענין להכא כלל, דאי"ז יציאה מאפילה וכו' דומיא דהכא ודומיא
דאבותינו על ים סוף ויהושע במלחמת יריחו ויונה במעי הדגה וכו' דאכן היו בצרה גדולה
ובסכנת נפשות ממש כ"א תפילה בעלמא, ומדמזכירים לזה הכא דאיירי בעת צרה וסכנה
ע"כ דהוי דומיא לזה, וכש"כ הח"א גופא בזה"ל, ובכל אחד מהם אנו
מזכירים צדיקים הללו שיענו בזכותם כמו שענה אותם הקב"ה ע"י תפילתם
בניסים נגלים לשנות הטבע ומעשה בראשית, עכ"ל. וא"כ מהו שכ' דבאאע"ה
נענה שנזדמן לו "איל" ועלתה לו "לעולה", הא אי"ז נס גלוי
ושינוי הטבע כלל, וא"כ צ"ע בזה.
אם כן מצנו מספר תשובות לשאלת תפילתו
של אברהם אבינו:
1-התפלל בלכתו לעקידה שנס יקרה ויצחק
ינצל
2-התפלל לאחר העקידה שזכותה תעמוד
לבניו לדורות
3-התפלל שיהיה מי שימשיך את דרכו
האמונית בעולם
4-התפלל אחר העקידה למצוא אייל להקריב.
לסיום , אציע אפשרות נוספת על פי פירוש
נפלא ששמעתי פעם מהראשל"צ הגר"מ אליהו זצוק"ל בדרשה.
שאל הרב אליהו מהי גדולתו המיוחדת של
אברהם אבינו בפרשת העקידה שנזכרת לדורות?
במדרשים מובא שבשתי נקודות זמן ניסה
השטן לבלבל את אברהם:
כאשר אמר לו האל "קח את בנך
והעלהו לעולה" אמר לו השטן: למחר יאמר לך רוצח אתה-אל תשמע לציוויו!
מאידך כאשר אמר לו המלאך "אל תשלח
ידך אל הנער"- ניסה שוב להניאו ואמר לו: כיצד אתה שומע לקול מלאך לאחר שהאל
עצמו אמר לך "והעלהו לעולה"? סיים את שהתחלת......
ואמר הרב אליהו: גדולתו של אברהם אבינו
היתה בכך שבחר נכונה ולא התבלבל בין דבר ה הטהור לניסיונות הבלבול של המקטרג בשתי
הפעמים
קל ופשוט לשמוע בקול ה וגם להקריב
ולמסור נפש כשהמעשה המוסרי ברור וחד ,כשברור כשמש מהו הטוב ומהו הרע-האתגר האמיתי
והקשה יותר , כאז כן היום ,הוא לזקק את רצון ה הטהור במציאות מוסרית שבה הטוב והרע
מעורבים והבהירות המוסרית מטושטשת עם צדדים לכאן ולכאן.
זוהי גדולתו של אבינו אברהם.עד כאן
דברי הרב אליהו זיע"א זצ"ל.
על פי זה ניתן לפרש שזו היתה תפילתו של
אברהם אבינו ,הן בשעת לכתו לעקידה והן בשמיעתו לדברי המלאך להמנע מהעקידה בפועל:
הוא התפלל לזכות להבחין ולדעת מהו דבר השם האמיתי ומה השם באמת רוצה מאיתו, כדי
שיוכל לקיים אותו בשלמות.
במוסף "יתד השבוע" בערב
יו"כ, הובא ציטוט מספר חדש "ניצוצי אש", וזה לשון המחבר:
"נכנסתי פעם אל מרן זצוק"ל בליל עיוהכ"פ, ושאלתיו על נוסח הסליחות
'מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו, משמע שהתפלל כדי למנוע עצם השחיטה
ואכן נענה, וכי לזה ראוי לנו לבקש שיעננו כמו שענה לאברהם"? ומרן זי"ע
הסביר שהעתיר להקב"ה להסיר מעליו את הנסיון, וזהו מהות וטיב התפילה של אברהם
אבינו, שע"ז אנו מבקשים גם בתעניות ובסליחות "עננו כמו שענית לאברהם
אבינו בהר המוריה".
ובאמת שיש לכך סימוכין במדרש רבה,
שביקש אברהם אבינו "השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה", )וכמו שכבר
הביא בספר הנ"ל ראיה זו בשם אומר
תגובות
הוסף רשומת תגובה