סדנת
השתיקה של המצה
שמעתם
על ויפאסאנה?
מקורן
של סדנאות המדיטציה שתיקה -הויפאסנה
לסוגיהן במזרח הרחוק ובתורות בודהיסטיות. משמעות המילה ויפאסנה- ראיה בהירה, תובנה
,לראות את הדברים כפי שהם באמת.
לפני
כשנה עשיתי סדנה של ויפאסנה. לא- לא בהודו
או במנזר במזרח אלא כאן בארץ ביישוב חשמונאים . סדנת שתיקה בת חמישה ימים מלאים
שעברה התאמה בסדרים ובתכנים ליהדות באמצעות יהודי ת"ח יקר ש"גייר "
את הויפאסנה, ניקה אותה מדברים שאינם לרוח התורה ,הקים עמותה ונתן לה את השם
" מקור חכמה" { לא אזכיר פה את שמו אך אם תקישו בגוגל" מקור
חכמה" תגלו בעצמכם- מומלץ....}שעושה סדנאות שתיקה מותאמות לדרישות ההלכה
ואמונת ישראל.
למי
שלא שמע או יודע – סדנאות השתיקה הללו בציבור הכללי פופולריות מאוד . ההרשמה למרכזי
הסדנאות תפוסה חדשים מראש. לא אגזים אם אעריך שעשרות אלפים עברו אותם. מספר ימים
מרוכזים של ניתוק ושתיקה מוחלטים שכוללים מספר ישיבות מדיטציה בנות כשעתיים במהלך
היום שבהם המטרה היא להפוך לדומם עד כמה שאפשר בבחינת " ידמו כאבן"
להדמים
ולהשתיק את מרוצת המחשבות המתרוצצות בלי הרף עד שמגיעים לשקט תודעתי שמאפשר
היפתחות לעולם פנימי שקט שקיים בתוכנו, להדמים את תדר השידור שבו אנו יוצרים
מחשבות ופועלים- ולפתח את תדר הקליטה .להשתיק את ערוץ העשיה -ולהתחבר לערוץ ההקשבה והקבלה של עצמנו ושל נפשנו
,להקשיב לגופנו והרגשותינו והעולה מהם ל"נהר ההוויה הזורמת דרך הנפש".
אין מדובר במשימה קלה – אך מי שמצליח צפוי להיחשף למימד נפשי שאנו בחברה המערבית
התוססת והפעילה שמופנית החוצה ושמה דגש על יצירה אנושית 24/7 ואינסוף הסחות דעת-
לא מכירים.
והמימד
הזה מביא איתו ברכה גדולה לאישיות. הברכה הזו מביאה עשרות אלפים לחפש את עצמם
בהודו ובמזרח כדי להיחשף לתדר חיים שונה- איטי וקשוב יותר.
מסתבר
שבתוכנו עולם שלם שאנו מדחיקים אך ורק משום שאנו מחונכים לבחור להתמקד רק בצד
הפעיל של הנפש על רבדיה. התרבות שלנו מעודדת אותנו להתרכז בעשיה ולא מפנה לנו זמן
להתעמק במהות הפנימית שאותה קבלנו ואיתה נבראנו.
מעניין
שגם בבית המקדש המקום הפנימי ביותר קדש הקדשים היה שקט ודומם-כל הפעילות של הכהנים
היתה במעגלים היותר חיצוניים בהיכל ובעזרה. " והשב העבודה לדביר ביתך "
אנו מתפללים והעבודה העיקרית בדביר היא השקט והדממה " וכל אדם לא יהיה"
ולמה
אני נזכר בזה עכשיו?
כי אני
חושב שהיסוד העקרוני החשוב בנפש האדם העולה מזה -הוא חלק מסודה של המצה וסוד
החירות של חג הפסח.
אנו
מכירים את ההסבר הממשיל החמץ המתפיח לסמל הישות והגאווה. הנצי"ב מוולוזין -בפירושו
לתורה העמק דבר -מדייק את הדברים בהגדרת המצה והחמץ:
שמות
יג
"ולא יאכל חמץ. כדי להשריש הזכירה בלב
ע"י איזה פעולה המראה ומזכיר זה הענין צויתי שלא יאכל חמץ. דמצה אין בה
יתרון ע"י התחבולות ידי האדם להעלות העיסה יותר מהקמח והמים שנבראים ממנו
ית'. משא"כ חמץ שולט בם תחבולות האדם להעלות העיסה ע"י שאור
מש"ה הוא אות שקיום ישראל הוא רק ברוח ה'.
ויקרא
ו
"כי כל שאר וכל דבש. קרא הכתוב כל
דבר הממתיק ומטעים את המאכל דבש ע"ש שהוא ראש הממתיקים. ובאשר ששאור
הוא אמצעי הנעשה בידי אדם להוסיף על הבריאה מהבורא ית' ע"י תחבולות בני אדם
מש"ה הזהיר הכתוב בבהמ"ק ללמדנו דכל המתקרב יותר לה' ראוי למעט יותר
בתחבולות אנוש. וע' מש"כ בס' שמות י"ג ג' דמש"ה הזהיר
הכתוב על החמץ בפסח משום שאז זמן השרשת אמונה בלב ישראל. אכן במקום הקרבה לפני ה'
אזהרה תמידית היא."
מלמד
אותנו הנציב שהחמץ והשאור מייצגים את תחבולת העשיה האנושית שבאה להוסיף ולשכלל את
בריאת האל. אכן תוספת אנושית זו היא ברוכה ורצויה " אשר ברא אלוקים
לעשות"- אך דרכו של אדם שתוך כדי עשייתו ופעולותיו הוא מתמלא גאווה ועלול
לשכח את נקודת המוצא שהיא מה שקבל מהבורא " הנותן לך כח לעשות חיל"
ולהתמקד רק במעשיו הוא. על כן בא חג המצות
בו אנו מצווים להשבית את החמץ -להשבית כליל את כל המימד של העשיה האנושית הבלתי
פוסקת לשכלול הבריאה " תחבולות אנוש"- ולהתמקד בהתבוננות ותודה על מה
שקבלנו .הרי גם יציאת מצריים נעשתה כולה בכחו של אלוהי ישראל וניסיו -ועל כן אנו מצווים בזמן השרשת האמונה
לזכור את נקודת המוצא הזו של ההיסטוריה הישראלית – שהתחילה במעשי האל ביציאת
מצריים. בהקשר של סדנאות שתיקה מעניין הדבר שאחד מסימני החימוץ בבצק הוא השמעת קול
ובתלמוד מופיע " בצק החרש". {לעומת זה אחד הפירושים לשם " לחם
עוני" הוא לחם שעונים עליו דברים הרבה -דהיינו שהמצה גוררת דבור וספור ביציאת
מצריים והלל וליל הסדר הוא אכן ההיפך הגמור מסדנת שתיקה....}
ובאופן
דומה מוסברים הדברים בדברי הבית יעקב :
בית יעקב איזביצא ספר הזמנים
כי חמץ הוא התנשאות ומצה הוא ביטול
והעניין בזה שעיקר הויית העולם הוא שהשית נתן מעט הויה להבריאה בפני עצמה שמתחילה
היתה כלולה במאציל ואחכ נתחדשה לבריאה בפני עצמה ורק אז היתה מזוכך מאוד שזה הוא
אלקים דקדושה שלא היה לה הויה וכח בפני עצמה רק מה שהשית נתן לה והיתה מכרת שהכל
מהשית ץ
וזה נקרא מצה שהיא רק כמו שנעשה מן
האדם ואין לה מצידה שום התפשטות
רק אחכ התחילו כל הברואים להתפשט מצידם
כמו תינוק שנולד קטן ומתגדל בעצמו כן התחילו הברואים להתפשט ונטלו לעצמם כח יותר מדי
עד ששכחו לגמרי שהשית בראם....וזה נקרא חמץ כמו העיסה שנתפחה מעצמה
וע"ז נצטוו לאכול מצה שלא יטלו
לעצמם שום כח רק כמה שהשית נתן להם וכחוט השערה הוא חמץ
ובאופן
דומה הרב חרל"פ{ הגדשפ עמ מד}
המצה
לפני שמתחמצת אין בתוכה רק מוצא פי ה והחמץ הוא התוספת של הגשמיות שבאה על ידי
החטא
לכן
הפסח גם נקרא בתורה שבת " וספרתם לכם ממחרת השבת " . בניגוד למועדים ,שתלויים
בקדוש החודש של בית הדין ,דהיינו במעשה אנוש- השבת היא קביעה וקיימא בידי האל
ממעשה הבריאה בששת ימי בראשית. אנו מצווים לשבות ממלאכת ימי החול כדי לזכור שהיא
רק ממשיכה את היצירה האנושית של האל. כך גם בפסח – אנו משביתים את החמץ ומתרכזים
בזכר הניסים שעשה עמנו האל שהוא ורק הוא בכחו הגדול הניע את התהליך של יציאת
מצריים
ראוי
ונכון לנו כבני אדם וכיהודים למצוא את הזמנים ואת האופנים שבהם אנו שובתים
ומשביתים את עשייתנו- ומתרכזים בגילוי המתנות הגדולות שקבלנו מהבורא . הרבה מאוד
קלקולים ועיוותים מתלווים ליצירה האנושית הבלתי פוסקת וכדי לאזן ולתקן כדאי לפעמים
לשבות : לשבות ממלאכה בשבת, לשבות מאוכל ביום הכיפורים שבת שבתון, לשבות מחמץ בפסח
ולפעמים גם לשבות מדבור ופעילות בסדנאות שתיקה מעצימות......
תגובות
הוסף רשומת תגובה