על הקריאה והמקרה בפרשה ובמגילה

שני "יקר" יש במגילת אסתר:

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר- זהו אחד הפסוקים המיוחדים והשמחים במגילת אסתר , וגם שיר פורים פופולרי.....חז"ל דרשו בתלמוד מגילה שהיקר המוזכר בפסוק-הוא רמז לתפילין "ויקר-אלו תפילין"

גם המן חיפש יקר במגילה "ויאמר המן בליבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני" אלא שהיקר שמילא את ראשו של המן הוא יקר של גאוה והתנשאות " ירכיבוהו על סוס שרכב עליו המלך ויקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" ולכן חיפוש היקר הזה מצידו הביא לתחילת מפלתו "לפני שבר-גאון"

לעומת היקר של המן ,היקר היהודי יקר מרדכי-התפילין- הוא כולו חותם של עבדות  והתבטלות של קבלת עול מלכות שמיים. המן ביקש שיושם "כתר מלכות בראשו" וגם התפילין הם כתר -אך כתר של שעבוד לתורה ועבדות למלכות  אלוהי ישראל

על היקר הזה דרשו חזל : "עשרה דברים נקראו יקרים: התורה הנבואה התבונה הדעת הצדיקים וכו

 ועל כך נאה לדרוש את הפסוק בתהילים "אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו" -ברגע שחטא אדם הראשון החליף את היקר האמיתי ביקר הגאווה ההמני ואזי הפך ממלאך לבהמה.....

שני "תכלת" יש במגילה

הראשון ביחס למשתה אחשוורוש המראה את יקר תפארת גדולתו: חור כרפס ותכלת.........

השני אצל מרדכי "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה

לא נטעה אם נחבר את התכלת הראווותנית של אחשוורוש ליקר הגאווה ואת התכלת של מרדכי לענווה כתכלת הציצית ובגדי הכהן הגדול- אלו שני סוגי תכלת שונים לחלוטין....

 

שני "קרהו" יש במגילת אסתר:

בתחילה כאשר מתפרסמת גזירת המן ואסתר שולחת את התך למרדכי "  וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִיים \{בַּיְּהוּדִים\} לְאַבְּדָם"  " אמר לה בן בנו של קרהו בא עלינו  {מדרש רבא}

אחר בטול הגזירה כאשר המן נדחף לביתו אבל וחפוי ראש " וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו:

 

המן חשב לנצח את היהודים בכח הגורל והמקרה ,כחו של עמלק " אשר קרך בדרך"- אך גילה שהאל ששמו נסתר שולט גם ב"מקרים" וה"קרהו "התהפך עליו......פור המן נהפך לפורנו ....על כן קראו לימים הללו פורים על שם הפור!

 

האם יש קשר בין היקר לקרהו?

נראה שככל שהיקר שהאדם מחפש הוא יקר של גדולה והתנשאות- הוא מתקרר ותולה את כל המתרחש ב"מקריות"

לכן גם איננו זוכה לקריאתו של האל שמתגלה אליו רק במקריות " ויקר אלוהים אל בלעם"

לעומת זאת פרשת השבוע שלנו בשבת זכור היא פרשת "ויקרא אל משה" האל האינסופי והקדוש קורא למשה במפורש ובכוונה תחילה " לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חבה לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שנא' (ישעיה ו) וקרא זה אל זה אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה שנא' ויקר אלהים אל בלעם:  " {רש"י}

וזאת למה ? ויקרא נכתב ב א זעירא שמלמדת על ענוותו של משה שלא בקש להתגאות בקריאתו של האל אליו והתגלותו לבשר ודם, אלא בקש לצמצם ולהסתיר.....שיחשבו שזה ויקר-במקרה.......

מי שבוחר בענווה ונותן את הכבוד למלך הכבוד – ה מלך גאות לבש -הוא שזוכה ליקר האמיתי והחשוב מכל : קריאתו של האל האינסופי והקדוש -לאדם קרוץ מחומר בשר ודם

שנזכה למחות את עמלק ואת גאוותו וזכרו -ומתוך כך ל" אור יקרות וקפאון"{זכריה יד ו}