לפרשת שמות

הרואה הרועה

  וַ֠יֵּרָ֠א מַלְאַ֨ךְ יְהוָֹ֥ה אֵלָ֛יו בְּלַבַּת-אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל: {ג} וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה-נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת-הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹֽא-יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה: {ד} וַיַּ֥רְא יְהוָֹ֖ה כִּ֣י סָ֣ר לִרְא֑וֹת וַיִּקְרָא֩ אֵלָ֨יו אֱלֹהִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֗ה וַיֹּ֛אמֶר מֹשֶׁ֥ה מֹשֶׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי:

 כך מתוארת בתורה ההתגלות הראשונה של האל למשה אבי הנביאים - התגלות שהובילה ליציאת מצריים על ניסיה ולמתן תורה.השורש ראה חוזר על עצמו פעמים רבות:

 מלאך ה נראה למשה בסנה ומשה רואה סנה בוער ולא מתאכל וניגש לראות ואז " וירא ה כי סר לראות ויקרא אליו"

 אך כאן יש לשאול:

 מה מיוחד בזה שמשה סר לראות מראה פלאי שבזה הוא זוכה להתגלות אלוקית?

הרי זהו טבע האדם שאוהב לראות דברים מיוחדים היוצאים מגדר הרגיל?

 אכן במדרש שמו לב לנקודה זו ושם מובא פירוש מפליא שמשנה לחלוטין את המשמעות

 וכך אומר המדרש:

 'וירא בסבלותם' - מהו 'וירא'? שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר - חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם. שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט. והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן.... והיה מניח דרגון (דרגה) שלו, והולך ומיישב להן סבלותיהם, ועושה כאילו מסיע לפרעה. אמר הקב"ה: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהן מנהג אחים - אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך. הדא הוא דכתיב (זה מה שנאמר): 'וירא ה' כי סר לראות' - ראה הקב"ה במשה, שסר מעסקיו לראות בסבלותם. לפיכך - 'ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה'".

 המעשה הראשון שעושה משה בחייו המתואר בתורה הוא שהוא יוצא אל אחיו ורואה בסבלותם .שם לב,מתבונן ופועל לעזור.יכל משה להתחפר בנוחות של ארמון פרעה ולהתכחש לכך כי העברים הסובלים הם אחיו, אך לא כך עשה אלא ראה בסבלותם ופעל להושיעם.

 על פי המדרש על זה נאמר במעמד הסנה " וירא ה כי סר לראות ויקרא אליו" זהו אכן מעשה רוחני מפעים של אדון הנביאים הגואל הראשון שראוי הוא שיוביל להתגלות אלוקית.

 מי שרואה את אחיו- ראוי שהאל יראה אותו ויראה אליו!

 הדברים מאירים בכפל כשנשווה אותם למה שנאמר על המצרים שביניהם גדל משה כילד. במכת חושך אומרת התורה על המצרים

 "ויהי חושך אפילה לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים"

 אומנם על פי הפשט אכן פיזית לא יכלו המצרים לכאות בגלל כובד החשיכה- אך אין ספק שהתורה רומזת כאן שמכה זו באה עליהם בגלל שבתרבות החיים החברתית במצריים " לא ראו איש את אחיו"

 על רקע זה משה הוא ההיפך הגמור " ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" ולכן ראוי הוא להיות זה שגואל את ישראל מטומאת מצריים הרואה רק את עצמה." חושך מצריים" הפך לביטוי בלשון העברית והוא מבטא לא רק חושך פיזי - אלא חושך חברתי בין אדם לחבירו.

 אין פלא שבלידת משה נאמר עליו " ותרא אותו כי טוב הוא" וחזל למדו שנתמלא הבית כולו אורה- הפוך מחושך מצריים!

זהו אותו משה שאחר כך בהיותו רועה צאן שם לב לגדי הקטן שברח מן העדר וחיפש מעיין ,הלך אחריו ודאג לו בחמלה.לפי חזל, זה היה המבחן והניסיון שהוביל לבחירתו כמנהיג העם וגואלו.

 אך יש לכך גם רובד נוסף, משמעותי יותר

 בהמשך ההתגלות אומר האל למשה " ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וארד להצילו מיד נגשיו כי ידעתי את מכאוביו"

 נראה שמעשהו של משה שיצא אל אחיו וראה בסבלותם- פעל את פעולתו בשמי מרום והניע גם את האל לראות את עני העם במצרים ומתוך כך לפעול לישועתם!

 כך לימדונו חכמים שהאדם הוא כמו הגלגל הפנימי באורלוגין המניע את כל שאר הגלגלים בתנועותיו.הוא אשר אמרו חכמים ש'באתערותא דלתתא איתער עובדא דלעילא" בהתעוררות מעשה מצד התחתון מתעוררים הכחות העליונים- והנה לנו דוגמא מאלפת כיצד משה במעשהו מניע את גלגלי הגאולה בשמי מרום, והכל מתחיל במעשה פשוט ואצילי של אחווה....... זוהי כל תורת משה על רגל אחת!