הדרכה בית הכנסת בטומאר – פורטוגל  

 רקע היסטורי על פורטוגל : 

פורטוגל היא מדינה בדרום מערב אירופה הגובלת בספרד בחלקו המערבי של חצי האי האיברי. תחת ריבונותה מספר איים באוקיינוס האטלנטי בהם האיים האזוריים ואיי מדיירה. בני פורטוגל מכונים פורטוגזים, כשם שפתם – פורטוגזית . עד המאה ה-12 חופפות תולדות פורטוגל את אלה של ספרד. המלך הראשון של פורטוגל היה אלפונסו הנריקה, שאביו הנרי מבורגונדיה קיבל את האזור במתנה ממלך ספרד, לאות תודה על עזרתו במלחמה נגד המוסלמים . אלפונסו הנריקה הוכתר ב 1143 ,ושושלתו משלה עד 1385.באותה שנה עלה על כס המלוכה בית אוויז. המלך ז'אאו )יוחנן(הראשון, שהקים את השושלת הזאת, נלחם נגד צבאות ספרד, הביס אותם וקבע בכך סופית את עצמאותה של ארצו. המלך ז'אאו כרת ברית עם אנגליה – וברית זאת המתקיימת עד היום היא הברית העתיקה ביותר באירופה . בני פורטוגל הצטיינו כאנשי ים והירבו להפליג באוקיינוסים ובימים. המלך הנריקה ה"נווט", בנו של ז'אאו הראשון, השפיע רבות על הפיכת פורטוגל למעצמה ימית. הם ערכו מחקרים גיאוגרפיים ובעקבותם יצאו למסעות וביניהם גם הגיעו להודו )ואסקה דה גאמה ( אחרי שקולומבוס שהתכוון להגיע אל הודו והגיע לאמריקה. הידע והתמצאות הזו בימים הביאה לפורטוגל עושר רב שנפגע לאחר שארצות אירופיות אחרות נכנסו לתמונה . כוחה של פורטוגל נפגע קשות גם עקב הנהגת האינקוויזיציה הקתולית, שגרמה למותם של נוצרים פרוטסטנטים ושל יהודים אנוסים )קונברסוס(רבים , דבר שגרם לאלפי יהודים לברוח מפורטוגל.

 תולדות היהודים בפורטוגל 

לראשונה הגיעו יהודים לפורטוגל כבר במאה השנייה לספירה. הישוב היהודי גדל במאה ה-12 , עם כינונה של פורטוגל כמדינה עצמאית וכן קיבל תגבורת מכיוון ספרד, כשבכל גל פרעות מצאו יהודי ספרד מפלט במדינה השכנה, פורטוגל. שיא ההגירה מספרד לפורטוגל התרחש בשנת 1492 ,השנה בה חל גרוש יהודי ספרד. באותן השנים הישוב היהודי היווה חלק נכבד בפורטוגל. ארבע שנים לאחר גירוש יהודי ספרד, המלך הפורטוגלי ניצר, במרמה, את כל היהודים שחיו בפורטוגל – את היהודים הוותיקים ואלו שבאו אליה מספרד. יהודים הפכו ל"נוצרים חדשים (cristãos Novos" (ומי מהם שהמשיכו לקיים את דתם היהודית, עשו זאת המלך ז'אאו הראשון – שלט בפורטוגל 76 שנה בהסתר. כבר במחצית הראשונה של המאה ה-16 התקיימה האינקוויזיציה הפורטוגלית )אחותה הספרדית קדמה לה(, כנגד אותם נוצרים "מתחזים" המקיימים את דתם הקודמת )יהודים ומוסלמים( באין כל רואה. היהדות נמחקה לחלוטין מפורטוגל . בי כנסת הומרו לשחימושים אחרים או לכנסיות, ספרי קודש נמכרו לתפוצות ולא נשאר זכר לחיי קהילה יהודיים. גם מי שרצה לקיים את יהדותו בסתר פחד מהאינקוויזיציה ומהלשנות השכנים . ולמעשה אנשים ידעו שבבתיהם נוהגים במנהגים כאלו ואחרים, אך הס להזכירם ולדבר אודותם. במקביל, התקיימו גם הרבה נישואי תערובת בין "נוצרים חדשים" ל"נוצרים וותיקים", בעיקר בני המעמדות היותר גבוהים ומשכילים. 

היישוב בטומאר 

טומאר נמצאת במרכז פורטוגל, 116 קילומטרים צפונית לליסבון ו-172 קילומטרים דרומית לפורטו. מקום זה ידוע עוד בתקופה הרומית . בשנת 1160 עם סילוקם של המוסלמים ובמהלך הרקונקיסטה החלו בבניית המבצר הטמפלרי כהגנה מפני התקפות המוסלמים. אחד מראשי המסדר הבולטים ביותר היה הנריקה הנווט,)בנו של ז'אאו הראשון( שעמד בראש המנזר בין 1417 עד למותו ב-1460 .הנריקה היה אחד מאלה שהניעו את המשלחות הפורטוגליות הראשונות בעידן התגליות .אנשי המסדר שבטומאר היו הממונים על המשלחות עד 1514 העושר שנצבר ממשלחות אלו איפשר את פיתוח העיר והתרחבותה.

 בית הכנסת בטומאר -העתיק ביותר בפורטוגל .

 בית הכנסת ע"ש אברהם בן שמואל זכות ) 12 באוגוסט1452–1515 . (ר' אברהם זכות ,היה אסטרונום והיסטוריון יהודי בעל שם עולמי שנולד בסלמנקה אשר בקסטיליה שבספרד. היה נצר למשפחה מכובדת , חיבר את "ספר יוחסין" .בתקופה מסוימת עבד במסדר הצלוב . בית הכנסת של טומאר נבנה בין שנת 1430 ל-1460 על ידי הקהילה היהודית המשגשגת שהתגוררה בעיר באותה תקופה. התקרה נתמכת בארבע עמודים המסמלים את ארבעת האימהות, ועליה מפוסלות 12 קשתות שמסמלות את 12 השבטים. כנהוג באותה תקופה, מבחוץ נראה בית הכנסת, כמו שאר הבתים ברחוב ולא ניכר כבית כנסת. הכניסה הנוכחית של בית הכנסת, מהרחוב הראשי )כיום רחוב ז'ואכים ז'קינטו(, לא הייתה קיימת בימי הביניים. הכניסה הייתה דרך קשת פנימית גדולת ממדים בסגנון אדריכלות גותית שהייתה מכוונת לכיוון ירושלים )לכיוון מזרח(. החלק הפנימי של בית הכנסת הוא אולם רבוע, שבו שלושה מעברים, והוא מחולק לארבעה חלקים. ארבעה עמודי תמיכה גותיים, בראש העמודים יש כותרות המעוטרות באיורי צמחים חצובים באבן. חפירות בבניין ליד בית הכנסת חשפו שרידים של מקווה טהרה. בית הכנסת שימש את היהודים עד להתנצרותם בכפייה של היהודים וחיסול כל סממן יהודי בפורטוגל בכלל ובטומר בפרט בשנת 1497 במשך 500 שנה החליף בית הכנסת ידיים ושונה ייעודים לפחות 4 פעמים . )מתוך ויקיפדיה( בשנת 97-1496 ,נקנה בית הכנסת על ידי אדם פרטי. שמכר את המבנה ב-1516 על מנת שישמש כבית הכלא של העיר, שהיה עד אז בטירה. לפי הרשומות, שימש המבנה כבית סוהר משנת 1516 עד 1550 לפחות. באופן אירוני, נערכו בו גם משפטים מטעם בית המשפט של האינקוויזיציה, שדנו למוות נוצרים חדשים שהואשמו בקיום אמונות יהודיות. בתחילת המאה ה-17 ,עבר המבנה לשמש ככנסייה נוצרית. רשומות המחוז, של כנסיית סנט ג'ון המטביל, מעידות על קיום חתונה בשנת 1613 בבניין התפילה החדש של הכניסה, באותו מקום. במאה ה-19 הפך המקום לבית אחסון. בתחילה שימש כאסם עבור חציר, ובהמשך כמחסן לתבואות ומוצרי מזון. ב-29 ביולי 1921 הוכר המבנה כאתר מורשת לאומי. המועצה המקומית של העיר טומאר ביקשה לרכוש את המבנה, אולם לא היה ברשותה הסכום הדרוש לשם כך. לפי הרשומות, ב-5 במאי 1923 ,מכר הבעלים של הבניין, חואקין קרדוסו טאוורס, את המבנה לשמואל שוורץ, מהנדס ואיש עסקים יהודי פולני. שוורץ שהבין את חשיבות המקום שיקם את הבניין וניהל את החפירה הראשונה. שוורץ תרם את הבניין ב-27 ביולי 1939 לממשלת פורטוגל, בתנאי שהמקום ייהפך למוזיאון להנצחת יהדות פורטוגל שאבדה. על תרומתו זאת קיבלו שמואל שוורץ ואשתו אזרחות פורטוגזית, דבר שהגן עליהם במהלך מלחמת העולם השנייה ושמר על חייהם. מאז 1939 ,משמש המבנה כבית כנסת יהודי, הקרוי על שם אברהם זכות. עם זאת, בהיעדר יהודים בעיירה טומאר ובאזור, לא מתקיימות בו תפילות או טקסים יהודיים )פרט לתפילות במהלך טיולי יהודים מישראל(. המקום משמש כמוזיאון יהודי קטן, ובו מספר מוצגים ששרדו, כגון מספר לוחות מהעיירה בלמונטה ששרדו, כתובת החקוקה באבן מהקהילה העתיקה בליסבון, המתוארכת לשנת 1307 ,ועוד. מה שיפה לדעת הוא שעד היום תורמים רבים מרחבי העולם משקיעים את כספם בקידום החפירות והשיחזור בסביבה. ממש לא מזמן, בשנת 1985 ,במסגרת אותן חפירות וחקירות, גילו ממש בסמוך לבית הכנסת מקווה עתיק. הגישה לבית הכנסת : מומלץ להגיע בסמוך לכיכר הראשית בטומאר להחנות ליד המדרחוב. מהכיכר שתי רחובות נמצא בית הכנסת, בתחילת הרחוב שילוט באנגלית - בית כנסת. הביקור מאוד מרגש בקהילה יש רק שתי משפחות כך שאין מנין. בבית הכנסת יושבת אישה נעימה ממשפחת ואסקו .