לפרשת בשלח

סוס ורכבו

לעיתים ישנם בתורה פסוקים סתומים שקשה להבינם בקריאה ראשונית פשוטה.פסוקים אלו הם פתח נפלא לחיבור של התורה שבכתב עם התורה שבעל פה ומדרשי החכמים, הנתלים בפסוקים אלו ומוצאים בהם רמזים לפירושים נפלאים שבהם יסודות אמונה.

פסוק כזה נמצא בתחילת פרשתנו.

כאשר יוצאים בני ישראל ממצריים נאמר: "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא"

פסוק זה מוקשה מאוד- ברור שפשט הדברים הוא שהאל הוביל את בני ישראל לא בדרך הקצרה ביותר המובילה לארץ ישראל.אך למי הכוונה במילים כי קרוב הוא?

רשי מפרש: כיקרוב הוא- הדרך ,ונח לשוב באותו דרך למצריים

ומוסיף: ומדרשי אגדה יש הרבה....

 דעת זקנים מבעלי התוספות מביא אחד המאלפים מפירושים אלו:

כי קרוב הוא- העם קרוב לקב"ה ולכן רצה להנהיגם ולהרגילם בדרך אמונה עליונה ולא בדרך ארץ ונצרך לקרוע להם הים " ויאמינו בה ובמשה עבדו" ולהביאם להר סיני שבו יקבלו חמש דברות על כל לוח וחמישה חומשי תורה והוא שנאמר  " וחמושים יצאו בני ישראל מארץ מצריים" חמושים- בחמישה חומשי תורה מסיני.

פירוש נפלא זה אכן ממחיש באופן מיוחד את המטרה העיקרית של יציאת מצריים - לייסד עם שכל התנהלותו על פי אמונה מעל ומעבר להתנהלות טבעית רציונלית של דרך ארץ שאותה מייצגת מצריים. האל מרגיל את העם לדרך חשיבה חדשה זו החל מתחילת היציאה ממצריים עבור לעמוד האש והענן והמשך בהורדת מן מן השמיים למזון מידי יום ביומו כדי להרגילם לצאת מדפוסי ההתנהגות המריים ארציים -ולשאת את עיניהם לשמיים .זוהי משימה קשה של שינוי והרגל לדרך חשיבה אמונית חדשה , והיא מביאה לקשיים ותלונות במהלך שנות המסע במדבר אל הארץ.

" אמר הקב"ה אם אני מכניסם מייד אל הארץ הם הולכים איש לגפנו ותאנתו- ותורה מה יהא עליה? אוליך אותם במדבר ותהא התורה נבללת בהם"

רמז נוסף לדרך חינוכית אמונית זו  ניתן למצוא בפסוק נוסף בשירת הים " אשירה לה כי גאה גאה- סוס ורכבו רמה בים"

סוס ורכבו- מייצג את כל תרבות מצריים הבנויה מהיררכיה -או קסטות-  של עבדים ואדונים שגם הם עבדים לאדונים וחוזר חלילה- פירמידה אנושית שבראשה  פרעה.

ביציאת מצריים הושלכה תרבות זו לים,  ונולדה החירות של כל אדם באשר הוא " כי לי בני ישראל עבדים אשר הוצאתי אותם מארץ מצריים- עבדי הם ולא עבדים לעבדים.

עבד ה הוא לבדו חופשי.

מצריים היתה ידועה ומיוחדת בסוסיה המשובחים. על כן אמרה תורה על מלך ישראל " לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצריימה למען הרבות סוס"

פשט הדברים ברור.אך עומקם המדרשי הוא כאמור לעיל.

תרבות מצריים ובנותיה, מחנכות את האדם לשים מבטחו בעוצמתו הגשמית ,בשכלו ותבונתו- כחי ועוצם ידי.

כל היציאה ממצריים נועדה להוציא את בני ישראל מתפיסה תודעתית זו ולרומממם לעליונות הרוח - " סוס מוכן ליום מלחמה - ולה התשועה"!

 לכן המשמעות הפנימית של ציווי התורה למלך הוא לא להרבות סוס כדי לא להדריך את העם לסמוך על העוצמה הגשמית ובכך להשיב אותם לתרבות מצריים .המלך מצווה לפעול יחד עם הנביא כדי להוביל את עם ישראל בדרך המיוחדת לו  כעמו של האל " כי קרוב הוא" - דרך של אמונה והבנה שהמציאות האמיתית מוכרעת בעולם הרוח  " לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה צבאות"