לפרשת תצווה
ציץ נזר הקודש
ציץ הזהב היה מונח ברום מצחו של הכהן
ועליו מפותחות שתי מילים: קדש לה. בשל כך ששם ה היה חקוק עליו צריך היה הכהן
להישמר מלהסיח דעתו ממנו " והיה על מצחו תמיד - שלא יסיח דעתו ממנו" כמו
כן). לכהן הגדול אסור היה להגביה את ידיו למעלה מן הציץ, ואפילו בשעת ברכת כהנים.
- כאשר במקדש היו הכהנים מגביהים את ידיהם למעלה – הכהן הגדול הגביה רק עד הציץ
(משנה תמיד ז, ב). בנוסף לציץ היו מונחים בראש הכהן גם תפלין של ראש " שיער
היה יוצא בין המצנפת לציץ ועליו היה מניח תפילין" כאשר בפרשיות התפילין מופיע
שם ה כא פעמים
על פי חזל בתלמוד במסכת זבחים לבגדי
הכהונה היה גם חלק חשוב בתפקידו העיקרי של הכהן - לכפר על העם "בגדים מכפרים
: "ציץ- מכפר על עזות פנים"
המצח נמצא בחזית גובה ראשו של
האדם. כאשר האדם מרוכז בעצמו- המצח מבטא את עזות הפנים, לעומת זה כאשר האדם-הכהן שם
כנגד מצחו את שם ה ובכך מורה על התבטלות עצמיותו כלפי האינסוף- הרי שיש בכך תחליף
וכפרה לעזות פנים.
אמנם בפשט התורה מפורש שהיה לציץ תפקיד
חשוב בכפרת הקרבנות" והיה על מצחו תמיד ונשא אהרן את עוון הקדשים אשר יקדישו
בני ישראל לכל מתנות קדשיהם והיה על מצחו לרצון להם לפני ה" לפי התלמוד הציץ
היה מרצה על טומאת קדשים ואילו לפי הפשט מסביר הרשב"ם ""שיסייע
הציץ עם הקרבן להזכירן לפני ה' שיהיה לרצון ולזכרון לבני ישראל להתכפר להם".
במסכת קידושין מובא סיפור מאלף הקשור
לציץ
ינאי היה מלך ישראל בהמשך תקופת
החשמונאים בבית שני והיה נתון במחלוקת עם חכמי ישראל הפרושים ובהם גיסו אחי אשתו
שלומציון- רבי שמעון בן שטח.באחד הימים הציע לו אלעזר בן פועירה לבדוק את כבודם של
החכמים אליו:
"הקם להם בציץ שבין עיניך' כלומר
,שים על ראשך את הציץ ותראה את תגובתם. ינאי אכן עשה כך ושם את הציץ על ראשו. אזי
קם אחד החכמים ואמר לו בפני כולם " ינאי די לך בכתר מלכות ,הנח כתר כהונה
לזרעו של אהרן" שכן ינאי אומנם היה מזרע החשמונאים משבט לוי אך חכמים חששו
שהוא פסול כהונה.
המהרש"א בתלמוד שם מסביר באופן
מעניין את חששם של חכמים.
אומר המהרשא שעל פי משנת חזל
"שלשה כתרים הם: כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות"
כתר המלוכה ניתן על ראש המלך ,כתר
הכהונה הוא הציץ וכתר התורה - הם התפילין שבראש שכן כתר זה שייך לכל ישראל ולא
לשושלת מיוחדת .ממשיך .
ממשיך המהרשא ומסביר שבראש כל יהודי יש
מקום לשני כתרים: שני תפילין או תפלין וכתר מלוכה או תפילין וציץ .זו אחת הסיבות
שאין ממנין מלך מהכהנים משבט לוי.
לכן אומר המהרשא התנגדו החכמים לרצונו
של ינאי לשים ציץ - שהרי היה לו כבר כתר מלכות ואם ישים גם ציץ- לא ישאר מקום
לתפילין שהם הכתר החשוב והבסיסי ביותר, שכן הן הכהונה והן המלוכה שואבים את כחם
מהתורה גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות.
בחסידות מובא שהציץ קשור למשיח שעליו
נאמר "הנה זה עומד אחר כתלנו מציץ מן החרכים" שכן תפקיד המשיח כמו הכהן
הוא להוביל את את כל כחות הנפש של בני האדם למסירות לשם ה "קדש לה"
תגובות
הוסף רשומת תגובה