שיחתן של עבדי אבות

בפרשת חיי שרה מתאר אליעזר עבד אברהם באריכות רבה את השתלשלות המקרים שהביאו אותו לבחור ברבקה כאשה ליצחק. אליעזר אף חוזר על כל ההשתלשלות בפירוט בפני בתואל ולבן ,עד שמביא אותם להכרזה: מה" יצא הדבר !

להכרזה זו ,דווקא מפי לבן ובתואל משמעות גדולה עד כדי שבתלמוד למדו מכאן שמהשם איה לאיש : "אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר"

חז"ל התייחסו לאריכות הזו באמרה ידועה המובאת ברש"י:

מדרש רבה בראשית - פרשה ס פסקה ח

א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה ,ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא

מדוע יפה שיחתן של עבדי אבות מתורת הבנים?

הפירוש הפשוט הוא שהמפגש עם דמות גדולה , אפילו הוא רק עבד בבית האבות, חושפת אותנו למידות והנהגות טובות ישירות מהאבות עצמם ,והנהגות אלו הן הן  השורש שממנו צומחת תורת הבנים, בבחינת גדול שימושה יותר מלימודה.למסורת של הדוגמא האישית מהאבות ,יש כח עדיף על הציווי המנוסח בתורת הבנים ,והשפעתו גדולה יותר.

אך רשב"ם בפירושו לפרשה, במשפט קצר ,חושף לעניות דעתי הסבר אחר.

רשב"ם על בראשית פרק כד פסוק מב

 (מב) ואמר ה' אלהי אדוני אברהם וגו' - כל אריכות דברים להודיעם שמאת הקב"ה יצא הדבר:

לפי רשב"ם, אליעזר כיוון את דבריו בחכמה רבה ,רק כדי להביא את לבן ובתואל להכרזה שמה" יצא הדבר. לכוונתו הזו יש מטרה תועלתית להצלחת שליחותו :להביא אותם להסכים לתת את רבקה.

אך יש בה גם דבר נוסף ועמוק יותר: חכמה גדולה של אליעזר להביא את לבן ובתואל לחשוף ולגלות את האמונה באל והשגחתו הטמונה עמוק בליבם ולפעול על פיה. אליעזר יודע היטב איך להביא את לבן ובתואל לראות את יד ה הפועלת בעולם ומגלגלת את הסיבות והמקרים, ולחלץ מהם קריאה של אמונה. את היכולת הזו להביא אנשים לאמונה הוא בודאי למד בביתו של אדונו אברהם.לא במקרה למד התלמוד את היסוד האמוני שמה אישה לאיש דווקא מאמירתם של לבן ובתואל-שנווטה ע"י אליעזר.

באופן דומה מפרש המזרחי :מזרחי על בראשית פרק כד פסוק נ : "שהרי כל עצמו של אליעזר באותו ספור לא היה אלא להודיעם שמה' יצא הדבר"

בעל הכתב והקבלה אף מוסיף רובד נוסף בעומק חכמתו של אליעזר, עוד בשלב מוקדם יותר של פעולתו:

הכתב והקבלה על בראשית פרק כד פסוק יב

(יב) הקרה נא לפני. יראה טעם עשות אליעזר דבר זה כמ"ש רמ"א, כי חשש פן אחי אדוניו יתנו כתף סוררת וימאנו לתת בתם למרחקים, לכן עשה הנסיון הזה, שבהודיע להם כזה וכזה שאל מאת ה' ויקם ה' את כל הדברים שיצאו מפיו, זה יהיה סבה גדולה להאמין שיש השגחה אלהית בדבר, ויאמרו שמה' יצא הדבר, ובטוב לב יסכימו לתת בתם לארץ נכריה, וכאשר דמה העבד כן היתה:

כלומר, אליעזר מראש ובכוונה תחילה, עוד כשעמד על יד הבאר ואמר " אלוהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם" ,באותה נקודה שבה בחר להשתמש ב"ניחוש " כדברי חז"ל " שלשה שאלו שלא כהוגן וכו" ,פועל באופן שכביכול מסתמך על "מקרים" מתוך אמונתו הגדולה ש...אין מקרים, ויד ה תגלגל את הדברים בצורה הנכונה והטובה, ושזהו האופן הכי נכון ,ואולי היחידי ,להצליח להשפיע על בתואל ולבן להבין שזו גזרה אלוקית לתת את רבקה ליצחק.אליעזר גם יודע היטב את נפש לבן ובתואל ועובדי כוכבים ומזלות בכלל , שמרבים ל"נחש" ומייחסים חשיבות אמונית גדולה לתוצאות של ניחוש,כפי שאכן קרה .

אברבנאל על בראשית - פרק כד פסוק נ-סז

אבל הדבר - כפי הוראה מהנסיון שעשית - מה' יצא, והוא גזור לפניו, ואינו אם כן בבחירתנו. ולכן לא יאות לנו להשיבך, אלא ש"הנה רבקה לפניך, קח ולך עמה ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'":  והדיבור הוא גזרתו בדבר, כי הוא יעץ ומי יפר.

לבן ובתואל אומרים " ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר השם" עד כדי כך נגע בהם התיאור של אליעזר שראו את יד השם והתייחסו לזה כאילו ממש דבר ואמר כך.

 למדנו מכאן פירוש חדש ונפלא מדוע יפה שיחתן של עבדי אבות: עבדי האבות היו נטועים עמוק באמונה פשוטה בהשגחת ה, וחפשו בכל כחם להביא אחרים לראות את יד הפועלת בעולם-להאמין.

אצל הבנים לעומת זאת מצאנו את דברי ירמיהו בפרק ב : הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהֹוָה וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי. לפעמים , מסיבות שונות ומשונות , תורתם של הבנים אינה מביאה לידיעת ה ולאמונה בו. לעיתים היא עסוקה בפרטי פרטים של הלכות, שאומנם מטרתם לממש באופן הנכון את ציווי ה – איך הם מחמיצים את מטרתה העיקרית ,את לב ליבת התורה , שהחלה עם אברהם אבינו : לקרוא בשם ה ולהביא אנשים לאמונה בו מתוך החיים עצמם. " כל מצוותיך- אמונה"  " בא חבקוק והעמידן על אחת  וצדיק באמונתו יחיה" תורתם של הבנים עוסקת יותר בפירוש הציווי וההלכה שהם הדרך להגיע אל הקשר עם האל, ופחות במטרה עצמה שהיא האמונה. כאן מקור עדיפותה של שיחת עבדי האבות.

 להעמקה בעניין שיחתן של עבדי אבות ע"פ הראיה

כל  הספרות החלונית שנתעוררה בתקופה האחרונה,* שיש בה הרבה משום חכמת סופרים תסרח, והרבה ניצוצי אורה ורשמי גאולה, הכל בא מהצינור של שיחתן של עבדי אבות. ושיחה זו היקרה כ"כ, השתפלה מאד בפי עבד, שאמנם יצא מכלל ארור לכלל ברוך, אבל מקורו שלא היה ברוך פעל איזה רושם, וטינא היה בתוך הלב. אלי כתיב. מתוך גרעין המר, שבתוך המתיקות הגדולה שבשיחה עליונה זו, נצמח כל הסרחון שבחכמת סופרים שבעקבא דמשיחא. אמנם גם סרחון זה יהפך לזבל המפרה ומעדן, מדשן ומרוה את השדה אשר ברכו ד'. והטוב ינצח בעקרו, ותהפך השיחה החיה שבפי ישראל וכל זרע יעקב, לשיחת קודש נותנת אור חיים, המתעלה בגדלה מעל התורה בערכה ההוי, וממנה יצמח אור תורתו של משיח, שאפילו תורה שבעוה"ז הבל הוא כנגדה, ובעוה"ז תורה נתתי לכם, לע"ל חיים אני נותן לכם.

 שריד קטן מדבר גדול הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם. ניצוץ אחד מאור חיי האבות, מקדושתם וגבורת אלהים העליונה שבגדולתם, ההולך ואור באחרית הימים להשיב לתחית עולמים את ישראל, ועמו יחד את העולם כולו, ע"פ סדר והדרגה, הוא נעלה ונשגב מכל הקדושה הגלויה שבתוכן של אמונה ויראה, תורה ומצוה, של ההמשך המועתק מספיחי ספיחים של בנים, "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים". ושיחה זו היא מחיה דור אחרון באהבה מסותרת, בה מתגלה התוכן הכביר של "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה". נדחים הם האורים הקלושים, "שרגא בטיהרא", החוצפא מגרשת אותם ובתוכה רוח ד' נוססת. גדולי קדושי עולם יכירו את הרז ויצדיקו קודש, הם, בתומתם העליונה, יחברו את תורת הבנים לשיחת האבות ועבדיהם, ותורה מעוטרת בכל הוד ובכל גבורה, בכל חן ובכל תפארה, תתגלה להיות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו. חזקו אל תיראו! אור משיח מתנוצץ, גאולת עולמים מופיעה מכל החרכים, מחושך הרשעה והכפירה המנוולת, הבזויה וחדלת אישים, בא יבא אור עליון, אשר יעמיד במרחב רגלי ישראל וירומם בכבוד קרן עם יודעי אלהיו, יאיר אור על כל מחשכים ויעודד קדישי עליונים בישועת אמת, רק חסדי אבות ישארו, וכל ענוי לב, אשר ידעו איך להיות בעיניהם דכאים וגבורים יחד, אלה הם אשר יכירו אור התורה העליונה הנובעת משיחתם של עבדי אבות, שהיא גאולתם של בנים.