הדרכה דתות- מקדש הזהב הסיקי באמריצר

 

מקדש הזהב באמריצר (Golden Temple) הוא האטרקציה המרכזית באמריצר והסביבה. ההארימנדיר סאהיב, הקרוי גם “מקדש הזהב”, הוא המרכז התרבותי והרוחני של דת הסיקים. העיר בעצם נקראת על שם בריכת הנקטר המקיפה את המקדש – בשפה המקומית – אמריט סארובר – ובמחובר אמריצר.

המקדש אשר נבנה ב1601 הוא לא רק הקדוש ביותר לבני הדת הסיקית, אלא גם אחד האתרים המפורסמים בהודו ואולי בעולם כולו. חשוב להדגיש שהמקדש בעל פינות נסתרות רבות ומשמש מקום פולחן ותרבות פעיל ושוקק- כנראה המקדש הפעיל הגדול ביותר בעולם שמספק חוויה מקדשית מיוחדת במינה שאין שני לה.

1-מה רואים במקדש הזהב

מקדש הזהב כולל בתוכו לא מעט חלקים מעניינים שהופכים אותו לאחת מגולות הכותרת של הביקור בחלקה הצפוני של הודו ואולי אף של הודו כולה. חלקיו המרכזיים הם גשר הגוריים, המוביל אל המקדש עצמו, בריכת הנקטר, מוזיאון הסיקים שנמצא במקדש, אקל טקההאט שהוא החדר המואר בו מתכנס הפרלמנט הסיקי, ומגדל באבא אטאל.

הארי מאנדיר, כלומר "מקדש הזהב של האל", הוא זה שנתן לקומפלקס כולו את שמו והוא נבנה על ידי הגורו ארג'אן סינג כדי לאכסן את האדי גראנת, כלומר "הספר המקורי", שאת הכתוב בו הוא אסף ממשנתם של כל החכמים הסיקים. גם כיום, הספר הוא בורג מרכזי באמונה הסיקית. כיפת הזהב שעל גג המקדש היא בעלת צורה של פרח לוטוס הפוך, המסמל את חשיבות החומר והרוח באמונה הסיקית. שביל הגישה הארוך שמחבר את המקדש לצד המערבי של סארובאר (Sarovar) נקרא גשר הגורו. הגישה אליו היא דרך מעבר מקומר ומקושט, שנקרא דארשאני דאורהי (Darshani Deorhi), בו אוספים המאמינים דייסה עשויה מקמח חיטה על עלה, אותה הם יחליפו אחר כך במנחה. בצידי המקדש אפשר לראות קישוטי שיש מוגוליים ופרחים עשויים זהב על הדלתות והחלונות.

 

בחלק התחתון והמקושט יותר של הארי מאנדיר מוצב במשך היום, על כיסא מלכות מפואר ומתחת לאפיריון משי משובץ יהלומים, האדי גראנת. המקור לשמו המלא של הספר, גורו גראנת סאהיב, הוא בגורו גובינד סינג, שהכריז לפני מותו כי הוא יהיה הגורו האחרון ואת מקומו יתפוס הספר אותו ערך.

רוב העיטורים בשיש ובזהב אשר שרדו עד לתחילת המאה ה-21 הם מתחילת המאה ה-18, ובוצעו במימונו של רנג'יט סינג, המהרג'ה של ממלכת הסיקים קצרת הקיום (1801–1849).

יופיו של המקדש מתבטא בשילוב שבין מתכת מוזהבת, מים ועושר של עיטורים. העניין המרכזי מבחינת הדת הסיקית במקדש הוא הבריכה המקיפה את המקדש המרכזי – הבריכה נקראת – בריכת הנקטר (ע”פ המסורת – נקטר הינו המשקה ששותים האלים ע”מ לשמר את חיי האלמוות) מדובר במרכז פועם וחי – שטף תמידי של עולי רגל ותיירים בא בשעריו מדי יום, מארבע לפנות בוקר עד 11 בלילה.

בעיצובו האדריכלי של המבנה ניכרות השפעות הינדיות ומוסלמיות. הכיפה, שעל פי הטענה מצופה ב-750 ק”ג זהב טהור, מסמלת את פרח הלוטוס. הפרח הענוג מסמל את טוהרה של הדת גם בהינדואיזם ובבודהיזם. מתחם מקדש הזהב באמריצר מורכב מכמה מקדשים מסביב לאגם מלאכותי. במרכז האגם מקדש ובו כתבי הקודש. בצד המערבי יש חדר אוכל ענק המאכיל חינם את המוני המאמינים- כ50000 מידי יום! ובצד הצפוני אשרמים לשינה – ללא תשלום. מומלץ להגיע למקדש לפני עלות השחר ועד הזריחה שאז הפעילות (בעיקר שירה, קריאת כתבי הקודש וטבילה בבריכה המקודשת) בעיצומם. אבל כל שעה יפה לביקור וגם ביקור לילה מרשים מאוד.

למקדש ארבע כניסות המייצגות פתיחות לארבע רוחות השמיים.בכל אחת מכניסות למקדש הזהב באמריצר ניצב שער ומגדל מתנשא. בכל שער קוראים ללא הפסקה מתוך ספר הספרים של הסיקים. הספר עצמו, המקור, נישא בתהלוכה לעבר המקדש בארבע לפנות בוקר, כשהילת השחר עדיין לא מורגשת, ועוזב אותו בתהלוכה דומה בשעה עשר בלילה. תזמורת גברים מנגנת ושרה בתוך המקדש ובשלוש בבוקר נשטפים במים גרמי מדרגות הרחבה ההיקפית והגשר למקדש על ידי ערב רב של מאמינים. נשים עם מטאטאי קש ארוכים מקרצפות את ריצפת השיש ומגבי ענק משלימים את המלאכה.

 

הכניסה הראשית לקומפלקס היא מצפון והיא מובילה למגדל שעון ויקטוריאני, בו נמצא מוזיאון עם גלריה של קדושים מעונים, בה מוצגים ציורים של סצינות עקובות מדם בהיסטוריה הסיקית. המוזיאון פתוח מדי יום בין השעות 7:00 ל-19:00. מכאן ממשיכים לגרם מדרגות, שמראשו אפשר לצפות לראשונה על הארי מאנדיר סאהיב (Harimandir Mandir Sahib) - מקדש הזהב. בקצה המדרגות נמצא הפריקרמה (Parikrama), מעיין טיילת שמקיפה את האגם שבנויה מאבני שיש לבנות ומצוחצחות עליהן כתובים שמות הנכבדים הסיקים שתרמו כספים להקמת המקדש.

 

את אכסדרות העמודים הארוכות, שמרכיבות את הפריקרמה מקיפים תמיד בכוון השעון. ארבעה מבנים בעלי חזית עשויה זכוכית נמצאים בפריקרמה, כאשר בכל אחד מהם יושב גראנטי (Granthi), כלומר כהן סיקי שמדקלם חרוזים בפנג'אבית מהספר הקדוש לסיקים אדי גראנת (Adi Granth). את הגראנטי מלווים זמרים ונגנים והתפילות מועברות ברמקולים לכל רחבי הקומפלקס. עולי הרגל נוגעים במדרגות שלפני כל תא עם ראשם ומשאירים תרומות.

 

בקצה המזרחי של הפריקרמה נמצאים שני מגדלי תצפית, שנפגעו בקרבות של שנות השמונים ולכן הם קטומים בראשם. המגדלים נקראים ראמגארהיה מינאר (Ramgarhia Minars) ומשקיפים על גאטות הטבילה המרכזיים ועל גורו קא לאנגאר (Guru-ka-Langar), חדר האוכל הענק, בו מוגש אוכל מדי יום, חינם אין כסף, לאלפי סועדים.

 

מול הכניסה הרשמית להארי מאנדיר נמצא המקום השני בקדושתו בקומפלקס, האקאל טאקהט (Akal Takht). המבנה הוקם במאה ה-17 על ידי גובינד סינג (Gobind Singh) כדי לשמש כמקום מושבה של הממשלה הסיקית (Shiroman Gurudwara Parbandhak Committee), אותה הוא הקים. אקאל טאקהט נפגע קשות בזמן המצור של 1984, אך מאז הוא שופץ וקושט בעיטורים יפים. מדי ערב, בערך בשעה 22:00, מובא לכאן הספר הקדוש.

בקצה הצפון מערבי של המקדש עומד עץ ג'ובי מסוקס שניטע לפני 450 שנים על ידי כהן המקדש הראשון באבה בודהאיה (Babba Buddhaya) ולפי האמונה הסיקית העץ הוא בעל כוחות מיוחדים.

 

2-טיפים והמלצות כלליות למבקר במקדש הזהב

בדומה לשאר המקדשים הסיקיים, גם ההארימנדיר סאהיב פתוח לכל מבקר ללא הבדל דת, גזע או מין. עם זאת, נדרשים המבקרים להקפיד על קיום מספר כללי התנהגות בעת שהותם במקום:

 

חליצת הנעליים טרם הכניסה למקדש והשארתן מחוצה לו

שטיפת הרגליים במים

הימנעות מעישון (טבק או סמים), שתיית אלכוהול ואכילת בשר בשטח המקדש

חבישת כיסוי ראש בשטח המקדש

העונה המומלצת לביקור במקדש היא בין אוקטובר למרץ.

המלונות המרכזיים של אמריצר נמצאים באזור מקדש הזהב וזהו האזור הפופלארי והמבוקש ביותר ללינה בעיר (וגם היקר ביותר) ניתן למצוא בסביבות המקדש מלונות ברמות שונות – מלונות יוקרה בודדים, מספר לא מבוטל של מלונות בדרג הביניים (שלושה כוכבים וארבעה כוכבים) וגם לא מעט מלונות זולים ברמה של אכסנייה / באד אנד ברקפסט (ראו עוד תחת מלונות באמריצר ומלונות בהודו).

בסביבות המקדש ניתן למצוא מגוון מסעדות ביניהן אוכל מערבי ואוכל מקומי, פונג’בי והודי. ריכוז יותר גדול של מסעדות נמצא מעט צפונית יותר בעיר.

יש גם מדריכים מקומיים שמדריכים במקום תמורת סכומים נמוכים מאוד (200-300 רופי להדרכה).

במקדש עצמו ישנה אפשרות להצטרף לחוויית האכילה המשותפת עם המאמינים (בחינם) אפשר גם להצטרף למתנדבים שמכינים את האוכל. בנוסף ישנה אפשרות למי שמעוניין ללון במקדש באחד מהחדרים המשותפים שלו.

חלקים מהמקדש כוללים צורך בעמידה בתור, לפעמים של שעה-שעתיים יש לקחת זאת בחשבון בתכנון הזמנים.

הביקור במקדש אורך בין שעה וחצי לשלוש שעות (תלוי אם אתם מחכים בתור לכניסה לחדרים הקדושים או לא).

בשעת הזריחה בכל יום יש במקדש טקס של הכנסת ספרי הקודש – מומלץ (אם כי דורש השקמה מוקדמת).

אם מתאפשר לכם – שווה לבוא לראות את המקדש גם בלילה – התאורה הלילית מאוד מחמיאה למבנה המוזהב. ישנם גם מדריכים המקיימים סיורים מודרכים בלילה באמריצר ובהם הם מסבירים כמובן גם על המקדש.

שימו לב, לחלק מהטקסים הקיימים במקדש ישנם שני סוגי תורים – תור לתיירים ותור למקומיים (עמדו כמובן בזה של התיירים).

 4-אירוע היסטורי משמעותי -מבצע כוכב כחול

בין ה-3 וה-6 ביוני 1984, הורתה ראש ממשלת הודו, אינדירה גנדי, על מתקפה צבאית במתחם ההארימנדיר שכונתה "מבצע כוכב כחול". מתקפה זו באה לאחר השתלטות בדלנים סיקים בראשות ג'ארנייל סינג בהינדרנוואלה על המקדש ובמהלכה התלקחו קרבות ירי ונפגעו כ-300 אזרחים וחיילים. גם למתחם המקדש עצמו נגרם נזק.

סיקים רבים זעמו עד מאוד בשל הפגיעה במה שנתפס כקודש הקודשים של דתם, ותגובתם הייתה קשה: ב-31 באוקטובר 1984 נרצחה אינדירה גנדי על ידי שניים משומרי ראשה, שהיו סיקים.

לאחר הרצח החלו מהומות בהן נהרגו אנשים רבים, רבים מהם סיקים. בעיר דלהי לבדה הגיע מניין ההרוגים ללמעלה מ-2,000 איש.

עם הזמן, לאחר סיום המבצע והמהומות, חזרו היחסים בין ההינדים לסיקים לנורמליזציה

5-סיכום קצר על הדת הסיקית

הדת נוסדה בסוף המאה ה-16.

כיום מונה כ 23 מיליון סיקים ברחבי העולם.

המרכז העיקרי במדינת פנג'ב בצפון הודו שבירתה העיר אמריצר .כיום חיים שם כעשרים מיליון סיקים ומהווים כשני שלישים מהאוכלוסייה המקומית. בתקופה שבין סוף המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20, היגרו מהודו סיקים רבים וכיום קיימות קהילות רבות של מהגרים סיקים, בעיקר במדינות חבר העמים הבריטי ובארצות הברית.

סיקיזם (בפנג'אבי: ਸਿੱਖੀ, פירוש מילולי "ממשיכי הדרך" או "ההולכים בעקבות") היא דת מונותאיסטית שמקורה בחבל פנג'אב שבין הודו לפקיסטן.

הדת התגבשה בתהליך סינקרטי המשלב אמונות הינדיות, מוסלמיות ואחרות, סביב תורתם ומורשתם של הגוּרוּ (מורה) נאנאק ותשעת ממשיכי דרכו, במהלך תקופה שתחילתה בסוף המאה ה-16 וסופה בשנת 1708 עם חתימת הספר המקודש לסיקים – הגורו גְרַאנְת סַאהִיבּ שמכונה גם האַדִי גְרַאנְת – "הספר הראשון". קובץ קדוש זה מורכב ממזמורים ופיוטים המנסחים את עקרונות הדת ונחשב במסורת הסיקית לגורו ה-11 האחרון והנצחי.

המאמינים בסיקיזם מכונים סיקים – "תלמידים". התנועה מונה כ-23 מיליון מאמינים ברחבי העולם, אך מקורה ומקום תפוצתה העיקרי הוא בחבל הפנג'אב.

 

המאמינים שהצהירו נאמנות לקהלסה -עדת הגורו-נדרשו לחמישה סימני היכר חיצוניים (פַּאנְג' קַאקַּה – "חמש ה-K"):

 

קֵש – שיער וזקן לא-גזוזים (אצל הגברים השיער נאסף ומכוסה בטורבן)

קַאנְגַה – מסרק קטן

קַארַה – צמיד מתכת עגול

קִירְפַּאן – פגיון קטן מעוקל

קַאצֶ'ה – מכנסיים רפויים

בנוסף קבע הגורו גובינד סינג שכל הגברים הסיקים יכונו מעתה "סִינְג" ("אריה") וכל הנשים – "קַאוּר" ("נסיכת אריות"). צעדים אלו נעשו במטרה להנציח שוויון חיצוני (בהופעה) ומעמדי (בשמות) בין קהילות נפרדות וייחודיות אחת כלל-עדתית

שלוש החובות ("עמודי היסוד") הדתיות הבסיסיות בסיקיזם הן:

לזכור ולחזור על שם האל (נאם ג'אפו – Naam Japo) – בדרך של חזרה על שם האלוהים (כיחיד – בשקט, או כקבוצה – בשירה) ומיקוד המחשבה בו יכול המאמין להלחם בחמש התכונות הרעות – אגו, כעס, רדיפת בצע, תאווה וחומרנות – וכך להתעורר מאשליית השניות ולהתאחד עם אלוהיו.

לעבוד ולהתפרנס בכבוד (קירט קרני – Kirat Karni) – על כל אדם להתפרנס מזיעת אפיו, להקים משפחה, לחיות חיי יושר ולעשות מעשים טובים. כמו כן מקובל להתנדב בקהילה (מצוות ה"סווה" – sewa).

לחלוק מפרי-עמלך (וואנד קאי שאקו – Wand Kay Shako) – יש לתרום לצדקה, לחלוק את העושר עם הקהילה ולעזור לחברי הקהילה בכל צרה.

 

ימי חג סיקיים מכונים גורפורב (purb, gurpurb = "חגיגה") ומציינים כולם תאריכים חשובים הקשורים בחיי עשרת הגורו. בתקופות הגורפורב נערכים טקסים רבי משתתפים (דיוואן – divan) של "אקהנד פאת'" – קריאה רציפה ב"גורו גראנת' סאהיב" מתחילתו עד סופו. בנוסף ל"גורפורב", מנצלים הסיקים גם את ימי החג המקובלים בסביבת מגוריהם למטרת קיום טקסים דתיים.