חגם של בית הלל

חג החנוכה הוא חגם של בית הלל

עשרות רבות של מחלוקות יש בשס בין בית שמאי לבית הלל , אך אולי המפורסמת מכולן היא מחלוקתם בגמרא במסכת שבת לגבי סדר ההידור בהדלקת נר חנוכה : לבית שמאי מדליק ביום הראשון שמונה ומכאן ואילך פוחת והולך בכל יום ואילו לבית הלל ביום הראשון מדליק אחד ומכאן ואילך מוסיף והולך בכל יום אחד עד שביום  האחרון מדליק שמונה נרות

הלכה כבית הלל ופסיקה זו מונצחת בכל בית בישראל מידי שנה בימי החנוכה ויחד עם פרסום הנס מפרסמת את העובדה שהלכה נקבעה כבית הלל

באחרונים -אבודרהם ואליה רבה -אף מופיע רמז לשם חג החנוכה -ח נ-רות ו-הלכה כ-בית ה-לל

מהי ממשמעות הזיהוי של חנוכה עם בית הלל ,דרכם ושיטתם בהלכה?

נראה להסביר זאת על פי דברי התלמוד לסיבה שגינה נפסקה הלכה כבית הלל. וכך מובא בתלמוד:

עירובין יג

אמר רבי אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן כאותה ששנינו מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו בית הלל לבית שמאי לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי (אי) משם ראיה אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך ללמדך שכל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו

ובמקום אחר בתלמוד : {יבמות יד} " בית שמאי מחדדי טפי"

כלומר אף על פי  שבית שמאי היו מחודדים יותר בשכלם ובסברותיהם ההלכתיות- ההלכה נקבעה כבית הלל שזכו להיות רוב- מפני שהיו נוחין ועלובין ומתוך כך הקדימו את דברי בית שמאי לדבריהם,כלומר בשל מעלותיהם המידותיות

נראה שסיבה זו שבשלה נקבעה ההלכה כבית הלל קשורה קשר מהותי למחלוקתם של חכמי ישראל עם חכמי יוון ולהבדל התהומי בין תורת ישראל לחכמת יון-ומכאן גם הקשר לחנוכה

מודל החכמה של יוון הוא מודל הפילוסוף אוהב החכמה המשקיע את כל מרצו וכחו בחקירות הגיוניות שמטרתן לבנות הבנה של מהות העולם והתופעות על פי השכל האנושי וכליו .בחכמת יון אין משמעות למידותיו של האדם-מבחנו היחידי הוא עוצמת ה"שכל הטהור" שלו. אם הוא מחודד יותר- הרי שדעתו היא זו שתוביל ,ותכריע בין החכמים.

בחז"ל מודל החכמה הוא אחר

בפרקי אבות למדנו : "איזהו חכם-הלומד מכל אדם" ובמקום אחר " שבעה מידות בחכם וחילופיהן בגולם" 

שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין ואינו נכנס לתוך דברי חבירו ואינו נבהל להשיב שואל כענין ומשיב כהלכ' ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומודה על האמת וחילופיהן בגולם

מעלות אלו הן כולן מעלות מידותיות הקשורות לפיתוח האישיות כולה ולא לחידוד השכלי. היפוכו של החכם הוא הגולם הבוסרי והבלתי מפותח שממהר להשיב ולפעול באימפולסיביות. החכם נמדד בכך שחכמתו הקרינה והשפיעה על אישיותו ומאפייניה ומתוך כך פיתח את תכונותיו ואופיו בצורה שלימה-זהו המדד לחכמה במסורת חז"ל

הבדל זה במודל החכם נובע מהבדל עמוק הרבה יותר במהות החכמה ומקורה בין חכמת ישראל לחכמת יוון

הראיה קוק מבאר את ההבדל בין חכמת הקודש לחכמת החול  "חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה בזה שהיא מהפכת את הרצון ואת התכונה הנפשית של לומדיה .....מה שאין כן החכמות העולמיות המצירות עניינים גבוהים ונאצלים ובאמת אין להן כל יחש ליתר הכחות והעצמיות של האדם ,חוץ מכחו המדעי בלבד."{אורות הקודש א חכמת הקודש א}

בספרים מופיע רמז מעניין

המאבק בימי החנוכה היה בין החשמונאים שהיו כהנים משבט לוי לבין היוונים

אם נקח את המילים לוי ו-יון נגלה במהרה שתי אותיות בשמות הינן שוות :ו ו-י. ההבדל הוא שלוי מתחיל באות ל שהיא האות היחידה ב-אב שמתחילה מעל השורה ואילו יון מסתיימת ב-נ סופית  שיורדת אל מתחת לשורה

בכך יש רמז עמוק להבדל במהות החכמה

חכמת יוון מכוונת כולה להבין את  העולם אך ורק על פי תבניות השכל האנושי הרציונלי-מדעי אשר על כן היא מתחילה "בתוך השורה" , בתוך גבולות האדם והעולם. היא מעמיקה בלימוד העולם ותופעותיו מתוכו בלבד, וכשהוא לעצמו. בהיות שכך אין בכחה של חכמת יון לפרוץ את גבולות השכל האנושי המוגבל באשר הוא מוטה וכפוף לשיקולים חומריים אינטרסנטיים. ."הכישרון למחשבה אוטונומית על סוד ההויה, שאינה נזקקת לפנייה אל בורא העולם, אוטם את הנפש להקשבה הנבואית. ועל כן אמרו חז"ל  שביום שהגיע אלכסנדר מוקדון לארץ ישראל מתו הנביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי.. " {הרב אורי שרקי ,מאמר חירות ואור }

סופה של חכמה כזו לגרור את האדם אל" מתחת לשורה" ואין בכחה להחזיק את מוסר האדם בטהרתו "המוסר של חול איננו עמוק ואינו נכנס בפנימיות הנשמה ואף על פי שהאדם נמשך אחריו לטובה... אין להדרכה זו תפיסה עומדת בפני ההסתערות של תאות שונות כשהן מתעוררות בחזקה....להפוך אל האדם הפרטי והכללי לב בשר תחת לב אבן"{אורות הקודש ג מוסר הקודש א}

לעומתה חכמת ישראל בנויה על תורה משמיים- מכוונת כולה לשמוע ולקבל את ההארה האלוקית הבאה ממעל באמצעות הנבואה אל האדם. להביא את חכמת הקודש שיסודה בתורה משמיים ולקרב אותה אל הדעת האנושית-יהודית ישראלית ומתוכה ועל בסיס עקרונותיה לבנות חכמה של תורה שבעל בשאלת יישומה בארץ- ובכך להשאיר את האדם " בתוך השורה"

ובמילותיו של הרא"יה קוק " אליבא דהחכמה היוונית אין קודש בעולם המעשה .כל מה שהמוח היווני יכול להכיל בקרבו מתהום קרקע עד רום שמיים-אינו אלא חול....... לא כן כנסת ישראל:אנו יודעים איך לעשות רתוקות ,איך לחבר את השמיים עם הארץ ,את הקודש עם החול.  לקדש עצמנו במותר לנו ולאכול חולין על טהרת הקודש." {נאום בחנוכת בית מדרש למורים מזרחי חנוכה תרצג}

וכך מסביר המהר"ל את ההבדל בין חכמת יוון לחכמת ישראל ובין מלכות יוון למלכות ישראל:

"והתבאר, כי מלכות יון הוא מוכן להתנגד לישראל במה שיש להם תורה ומצות אלקי'. כי אל מלכות זו שייך לה החכמה שהיא שכל האדם בלבד, לא השכל האלקי הנבדל, אשר היא התורה האלקית שהיא השכל הנבדל האלקי לגמרי. וכן אל בית המקדש. שיש לו מעלה אלקית קדושה, הם מתנגדים ביותר לה, המלכות הזאת. כי התורה ובית המקדש הם שתי מדרגות זו על זו, כמו שאמרו (אבות פרק ה, משנה כ) בכל מקום שנים אלו יחד:

יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקינו בתורתך, כמו שהוא מבואר במקום אחר. ולכך היו מתנגדים אל המצות התורה ולבית המקדש בפרט, ולכך הנס שנעשה להם היה בנרות של בית המקדש (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור וכו'" { נר מצוה עמ טז}

אשר על כן חכמת הקודש הישראלית מחייבת בראש ובראשונה ענווה והתבטלות כמו גם עבודה על כלל מידות הנפש כדי להכין אותה להיות כלי וצינור לאור אין סוף

בנוסח תפילת על הניסים לחנוכה נאמר " נתת רבים ביד מעטים" . השפת אמת -חנוכה תרמ"ז- מקשר זאת לדברי התלמוד במסכת חולין

"לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני 

נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר  , למשה ואהרן אמר ונחנו מה ,לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש 

אבל עובדי כוכבים אינן כן 

נתתי גדולה לנמרוד -אמר הבה נבנה לנו עיר ,לפרעה -אמר מי ה' ,לסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות וגו' , לנבוכדנצר- אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון  ,לחירם מלך צור -אמר מושב אלהים ישבתי בלב ימים"

על פי זה מפרש השפת אמת שהנס התרחש לחשמונאים בזכותכך שהלכו בדרך אבותם ומיעטו עצמם לפני האל לעומת היוונים שהגדילו וריבו את עצמם-וזהו הפירוש " נתת רבים ביד מעטים"

בית הלל בענוותנותם היתרה , הוציאו לפועל בצורה שלימה יותר את הצד הייחודי שלחכמת ישראל המחוברת לאור הנבואה- ועל כן נפסקה הלכה כמותם וחנוכה מפרסם עובדה זו -יחד עם פרסום ההבדל שבין חכמת יוון לחכמת הקודש הישראלית.

ר׳ שלמה קרליבך זצ"ל מלמד יסוד עמוק בכל התורה כולה.

כתוב שהיונים טמאו את כל השמנים, חוץ מפך אחד קטן. והרי וודאי שהיוונים ראו גם את פך השמן הקטן, שהרי כתוב כל השמנים!

אלא שבהסתכלות של יון מה שחשוב זה מה שגדול! מה שיפה. ופך אחד קטן לה היה נראה יפה או חשוב, וליהודים... להפך, כל דבר אפילו הכי קטן או פחות אסטטי עדיין כ״כ חשוב, כ״כ מיוחד! כי עם ישראל מחפש את המשמעות, את החשיבות. את הרצון ליקר את הבריאה של ה׳.

זה ענינו של חנוכה להבין ולגלות שהדברים הכי קטנים דווקא בהם טמון הפוטנציאל הכי גדול! 

חושקני בכם שככל שאני משפיע לכם גדולה,אתם מקטינים עצמכם לפני......

חזל בתלמוד מגדירים את זמן הדלקת נר חנוכה: משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק.דורשי רשומות הסבירו ,שמתשקע החמה,היינו מששקעה ופסקה הנבואה בישראל, שאז אירע נס חנוכה.ומהו עד שתכלה רגל מן השוק?ה"בת עין " כתב ,שזה מתייחס לפסוק: "אל תבואני רגל גאווה"

כלומר שנר חנוכה מאיר את דרכנו ואת העולם עד שתכלה רגל הגאווה היוונית המתיימרת להבין ולהבהיר את כל מהות העולם בכל השכל האנושי בלבד.

והדברים משתלבים,מאירים ומזהירים.