לפרשת וישלח הסולם העולה מיעקב
לישראל
בפרשת וישלח חוזר יעקב מגלות לבן לארץ
אבותיו ולמפגש עם עשיו.
בנקודת זמן זו, על סף הכניסה המחודשת
לארץ ישראל לאחר גלות ארוכה- מקבל יעקב את שמו החדש והעיקרי: ישראל. שם שמכאן
ואילך ילווה את בניו של יעקב ויוצמד לעם שצומח מהם לאורך הדורות. בספרים מובא שלשני השמות של יעקב
יש קשר לכך שנשא שתי נשים, המקבילות לשני שמותיו.
אלא ששינוי השם קורה פעמיים!......:
בפעם הראשונה ,מיד עם עוברו את מעבר
יבק ,נאבק עמו האיש-המלאך- שרו של עשיו, וכשיעקב אומר לו: לא אשלחך כי אם ברכתני
הוא אומר לו: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל " ומוסיף הסבר לשם החדש
" כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" ואז מברך אותו כדרישתו.
הפעם השניה היא לאחר שיעקב סוגר מעגל
וחוזר לבית אל למקום החלום שממנו יצא לחרן. אז נגלה אליו האל וגם הוא אומר לו :
"לא יאמר עוד שמך יעקב כי אם
ישראל יהיה שמך- ויקרא את שמו ישראל"
והרי המלאך כבר נתן לו את השם ישראל
עוד קודם?
מדרש רבה בראשית - פרשה עח פסקה ג
ועצת מלאכיו ישלים שנגלה
הקב"ה על אבינו יעקב בשביל לקיים גזירתו של אותו מלאך שאמר לו לא
יעקב ואף הקב"ה אמר לו כן הה"ד ויאמר לו אלהים שמך יעקב וגו'
רמב"ן על בראשית פרק לה פסוק י
(י) שמך יעקב יאמר כי עתה עודך אתה
נקרא יעקב, אף על פי שהחליף שמך שרו של עשו, כי הוא לא נשתלח לך להחליף את
שמך, אבל מעתה לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, וזה טעם ויקרא את
שמו ישראל או ירמוז שקרא את שמו ישראל מוסף על יעקב, לא שיאסר להקרא יעקב:
חזל מלמדים שהמלאך רק גילה ליעקב את מה
שמתרחש מאחרי הפרגוד ושעתיד האל להחליף את שמו לישראל. והאל השלים את מה שהתחיל
המלאך
ניתן לומר שהמלאך הקדים ועשה זאת משום
שרצה לברך את יעקב כדרישתו ,ורצה שהברכה תחול עליו בשמו החדש- אך שינוי השם
העיקרי" הרשמי" נעשה ע" י האל בבית אל, גם אז תוך כדי ברכה.
במעמד זה גם מצווה אותו האל להמשיך
בפריה ורביה " אני אל שדי פרה ורבה" ואכן מייד אחר כך מוזכרת לידת
בנימין- הוא היחידי מהשבטים שנולד לאחר
מתן השם ישראל והיחיד שנולד בארץ האבות - ארץ ישראל ולא השתחווה לעשיו. שנים
אחר כך ישאב מעובדה זו מרדכי היהודי- איש ימיני מזרע בנימין -את העוז לעמוד מול
המן וגזירותיו: ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה
חכמים בתלמוד במסכת ברכות מלמדים שהשם
יעקב לא נעקר ממקומו אלא נשאר כטפל בעוד שהשם העיקרי הוא ישראל.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב/ב
תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי
מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו
עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את
זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם אמרו לו לא שתעקר יציאת
מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו כיוצא בו אתה אומר
לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר
ויעקב טפל לו וכן הוא אומר אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו אל תזכרו
ראשונות זה שעבוד מלכיות וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים
חכמים מדמים זאת לגאולת מצריים שגם היא
לא תיעקר בעת הגאולה האחרונה אלא תישאר כטפילה לגאולה משעבוד המלכויות וקבוץ
הגלויות שהיא העיקר.
ומעשה אבות סימן לבנים:
בגאולה ממצריים נולד עם הנושא את שם ה
בעולם. כמו יעקב גם הוא יושב אוהלים - מקבל תורה ,אך כמו יעקב הוא גם נאחז בעקב
,נגרר אחרי העמים ומטלטל בגלויות.
רק עם היציאה ממוראות הגלות והחזרה
לארץ זוקף העם את קומתו, משנה את שמו ומהותו
מנספח למוביל, נלחם על זהותו וייחודיותו- ומכריז על עצמאותו תחת השם ישראל,
שנושא איתו ברכה לכל משפחות האדמה.
יעקב הוא הגלותי הנתון למרות מלכי
הגויים ושלטונם, שומר על עצמו בשקט בצד בעקביהם ,בלי להרגיז אף אחד ונגרר אחריהם
.ישראל הוא הציוני שלוקח את גורלו בידו נאבק על שלו וזוקף את קומתו העצמית- אלה
ממש שתי זהויות שונות !
לפי זה
ניתן לומר שהתקופה בין גילוי השם ישראל על ידי המלאך לבין מתן השם על ידי האל, היא
מעין תקופת ביניים של הסתגלות ומעבר מהשם יעקב לשם ישראל, ובין הזהויות שהן מייצגות.
על פי
הרמב"ן חזרת יעקב מגלות חרן לארץ ישראל מסמלת לבאות את החזרה מגלות אלפיים
השנה לגאולה השלישית. בהתאם, נראה שאותה תרופת ביניים היא בדיוק התקופה שלנו ,החל
מהחלוצים והמחתרות והקמת המדינה עד היום.
בתקופה
זו עם ישראל חןזר מהגלות ,משאיר מאחור
חלקים מהזהות של יעקב ביהדות הגלות המתמקדת בארבע אמות של הלכה ,ומאמץ חלקים
נרחבים מהזהות זקופת הקומה של ישראל .
עדיין
חלקים רבים בעם מכיוונים שונים נושאים עמם תרבות השאובה מהגלות הארוכה. התהליך
אותו אנו עוברים על כל המאבקים של תורה ודמוקרטיה במדינה, הוא תהליך עומק של בניית
תרבות ישראלית עמוקה חדשה שממשיכה את מסורת יעקב תוף התחדשות ודגשים נוספים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה