כימי העץ ימי עמי.......

 

תובנה לטו בשבט

ראש השנה לאילן -ולחיבור העם והארץ.

סיפר הרב דוד אמיתי :לפני כמה שנים, הלכתי ברחובות ירושלים באחד מימי שבט החורפיים, ופגשתי את הרב ישראל אריאל, אף הוא מיצהר. שאלתי אותו: "ר' ישראל, אולי תספר לי דבר תורה מחזק לט"ו בשבט?". הרב ישראל אמר לי: "אספר לך סיפור שיחזק אותך יותר מכל דברי התורה שאוכל לומר לך".

וכך סיפר: "לפני כמה שנים השתתפתי בהרצאה של יוצא האצ"ל. לאחר ההרצאה ניגשתי לשוחח איתו, והוא אמר שהוא מבולגריה. התפלאתי, כיון שבבולגריה לא נשארו הרבה יהודים דתיים. שאלתי אותו, והוא ענה שאכן, הוא הגיע מבית שכמעט לא ידע דבר על יהדות. לא פסח, לא שבת ולא חנוכה. שום דבר. 'רק פעם בשנה, באמצע החורף, היה אירוע מיוחד: סבתא היתה מזמינה את כל המשפחה לארוחת ערב חגיגית שבה אכלו הרבה פירות. בארוחות האלה היא סיפרה שהלילה הוא יום ההולדת של העצים, ולכבוד היום החגיגי, בחצות הלילה - העצים מנשקים זה את זה. הייתי אז ילד קטן, והשתוקקתי לראות את הנשיקות. התאמצתי מאוד והמתנתי ער עד חצות הלילה. ברגע המיוחל יצאתי החוצה בציפייה, אך לאכזבתי לא ראיתי כלום. כל העצים נשארו במקומם. סיפרתי לסבתא שלא ראיתי שום דבר, והיא אמרה לי: 'טיפשון שלי, בטח שלא. דע לך, רק העצים בארץ ישראל מתנשקים בלילה הזה...'. מאותו יום גמלה בליבי החלטה לעלות לארץ, ובסופו של דבר אכן עליתי, והנה אני פה'".

וכך סיים הרב ישראל את סיפורו: "תראה כמה נפלא, יש יהודים שלא חנוכה ולא פסח שמרו עליהם, אפילו לא יום כיפור. רק ט"ו בשבט!".

לט"ו בשבט ארבעה רבדים ,שניתן לראות אותם כחלקי עץ, המקבילים להתפתחות ההיסטוריה הישראלית:

-קישורו לעץ גן העדן ,לחטא הראשון ותיקונו-שורש

-בסיסו התורני כראש השנה לאילן למצוות התלויות בארץ-גזע

-הפיכתו לחג של כיסופים לארץ ואכילת פירותיה ותיקון ה"סדר"- ענפים

-משמעותו כחג של נטיעות והתקשרות לארץ ,ו"חג לאקולוגיה התורנית"-פירות

חטא האדם הראשון נעשה באכילה מעץ הדעת בניגוד לציווי האלוקי. מאז, ההיסטוריה כולה היא תהליך ארוך של תיקון החטא הזה על ידי עם ישראל בחיבורו לתורה.

 במשנה , בה מצויין התאריך טו בשבט לראשונה ,הוא כידוע מובא כיום הלכתי בעניין מצוות התלויות בארץ, מצוות שמדגישות את הקשר המיוחד בין עם ישראל לארצו שמביא עמו קדושה בפירות לחיוב בתרומות ומעשרות.

ל"חג" של כיסופים לארץ, הפך טו בשבט במאה השש עשרה על ידי האר"י ומקובלי צפת ,שתקנו סדר מקביל לסדר הפסח.

האר"י ואנשי צפת היו צאצאים למגורשי ספרד, גירוש שביטא את שיא חרפת הגלות......אבל גם הביא להאצת הגאולה.

הדברים מוארים בסיפור חסידי נאה:

 מעשה ברבי יצחק אייזיק מספינקה, שערך בליל ט"ו בשבט 'שולחן' פירות גדול לחסידיו. המוני חסידים התקבצו ל'סדר' בבית המדרש והרבי דרש בפניהם על מעלתה של ארצנו הקדושה. הרבי היטיב לתאר את קסמה וקדושתה של ארצנו, ודבריו היו מלאים כיסופים וגעגועים, עד שלרגע קט התנתקו החסידים מספינקה וצרותיה וחשו את עצמם בארצנו הקדושה. באותה שעה, שרתה בבית המדרש אווירה של גאולה.

הרבי מסיים את דרשתו, נוטל פרי חדש מערימת הפירות בקערת הכסף, ומתחיל לברך בכוונה גדולה ברכת שהחיינו. המוני החסידים עוקבים אחריו בנשימה עצורה, ומרגישים כאילו הם שותפים למצוות הבאת הביכורים לבית המקדש.

והנה, לפתע, התנפצה זגוגית החלון הגדול בבית המדרש, ושתי אבנים גדולות נחתו במרכז השולחן. הגויים, אדוני הארץ, התקשו להשלים עם הממלכה הקטנה שהקימו היהודים בארצם, וזרקו להם כמה אבנים, כדי להזכיר להם – מי בעל הבית האמיתי במקום.

רוחם של החסידים נפלה, אך עיניו של הרבי הפיקו רוגע ושלווה, והוא המשיך לברך – "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

אמן, שאגו החסידים, אך בליבם תמהו – וכי על תקופת הגלות הקשה עלינו לברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ?

פתח הרבי ואמר: "בני היקרים, אכן על האבנים שהושלכו לעברנו, אנו מברכים שהחיינו... לזמן הזה. לכל מצווה ומצווה יש זמן, שבו מאיר באופן מיוחד תוכנה הפנימי. עניינו של ט"ו בשבט הוא לעורר בליבנו את הכמיהה לארץ-ישראל ולגאולה העתידה.

כאשר אנו מרגישים את חשכת הגלות הנוראה, מתעוררת בליבנו ערגה גדולה לארץ ישראל. אם כך, חסד עשה עמנו הקדוש ברוך הוא, ששלח כמה 'שקצים' עלובים להזכיר לנו את חשכת הגלות ולעורר בנפשותינו געגועים לארצנו הקדושה ולגאולה העתידה".

 

ובכן, לאחר החורף הארוך של הגלות מלאת גשמי הסער והתלאות, דווקא שיא הרדיפה בגירוש ספרד, הביא להבנה שאין תרופה אלא בחיבור מחדש לחיים יהודיים בארץ ישראל.

אם כן, אם עם ישראל משול לעץ בדברי הנביא- הרי שתקופת מקובלי צפת שהגיעו לשם בעקבות גירוש ספרד- משולה לשלב חנטת הפרי של הגאולה, "שכבר ירדו רב גשמי שנה".

את השדרוג הבא למשמעותו קבל טו בשבט עם תחילת הבשלת הפירות בדמות הקמת המושבות הראשונות בארץ ישראל, וייסוד מנהג נטיעת עצים ליישוב הארץ על ידי זאב יעבץ בזכרון יעקב.

אבל נעוץ סופו בתחילתו:

את מלוא משמעותו יקבל או בשבט רק כשהחיבור השלם של העם לארץ יבשיל  ויביא עמו קדושה ,בדמות חידוש המצוות התלויות בארץ במלואן .אז יושלם תיקונו של חטא אדם הראשון באכילה מעץ הדעת בניגוד לציווי האלוקי ,על ידי קישור האכילה מתנובת הארץ והעץ  למצוות וברכות.

אז יושלם עץ החיים של עם ישראל בארצו ," ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה".

 

 

 

תשובההעברה