אולגה חנקין

אולגה בלקינד נישאה ב־1888 ליהושע חנקין הצעיר, אחד מעשרת ילדיו של יהודה (אידל) לייב חנקין מראשון לציון. האישה הייתה מבוגרת מבעלה ב13 שנים. כדי לצמצם את המבוכה גידל יהושע את זקנו והאריך את שערו, כך שנראה מבוגר מכפי גילו. חנקין ניסה את כוחו בסחר מקרקעין ורכש חלקות אדמה, אך בהיעדר קונים חשב למוכרן למיסיון הפרוטסטנטי. אולגה שמעה זאת, נחרדה, ולא התירה בידיו לעשות כך. חנקין נכנע לרעייתו והאדמה נמכרה לקבוצת “מנוחה ונחלה”, ועליה הוקמה המושבה רחובות.

זו הייתה ראשיתה של פעילות רבה, הרפתקנית וסוערת, שנפרשה על פני עשרות שנים, שבמהלכן רכש חנקין עבור התנועה הציונית קרקע בהיקף כולל של 600 אלף דונם. ומאז נודע חנקין כ”גואל אדמות ישראל”.אולגה  עמדה לצדו והייתה לו לעזר במעשיו.

כחלק מן המפגש המחודש עם המשפחה מצאה פתאום אולגה את עצמה תחת מכבש לחצם של ההורים, שהיו מודאגים מרווקותה המאוחרת. וכך, בתיווכם המגושם של כל בני המשפחה המורחבת, נישאה אולגה בלקינד ב־1888 ליהושע חנקין הצעיר, אחד מעשרת ילדיו של יהודה (אידל) לייב חנקין מראשון לציון.

הם היו זוג מוזר למדי: הפרש גילים של 13 שנים היה ביניהם, ובניגוד למוסכמות, דווקא האישה היא שהיתה המבוגרת מן השניים. אולי כדי לצמצם את המבוכה שיכולה היתה להיגרם נוכח פער גילים זה, החל יהושע לגדל את זקנו ולהאריך את שערו, וכך נראה מבוגר מכפי גילו. זקן רב מידות זה יהפוך ברבות השנים לסמלו.

מיד עם נישואיהם ביקשה אולגה הנמרצת להשתלב בעבודת בעלה, אלא שלחנקין לא היתה עבודה במובן המקובל. באותה העת הוא ניסה את כוחו במסחר מקרקעין ורכש חלקת אדמה, אך בהיעדר קונים חשב למוכרה למיסיון הפרוטסטנטי. אולגה שמעה זאת ונבעתה. במלוא גופה ניצבה מול בעלה הצנום והבהירה לו, "אם תמכור את אדמת ארץ ישראל למסיתים, טוב מותי מחיי!" חנקין נעתר לרעייתו ואכן ראה ברכה – האדמה נמכרה לקבוצת "מנוחה ונחלה", ועליה הוקמה המושבה רחובות.

עִסקה ראשונה זו היתה ראשיתה של פעילות קדחתנית, הרפתקנית וסוערת, שנפרשה על פני עשרות שנים שבמהלכן רכש חנקין עבור התנועה הציונית קרקע בהיקף כולל של 600 אלף דונם. כבר בחייו נודע חנקין כ"גואל אדמות ישראל".

כל אותן השנים עמדה אולגה לצדו. בעצותיה החכמות ובתושייתה סייעה לו לנווט את דרכו בתחום הסבוך והמסוכן. היא עזרה לו להיחלץ מצרות רבות ואף יצאה עימו לגלות מייסרת כאשר גורש מן הארץ בידי התורכים בימי מלחמת העולם הראשונה.

אולגה שהגיעה לארץ עם השכלה כמיילדת  כמיילדת מסורה. במרוצת השנים יילדה מאות ילדים. את פועלה אפפה הילה של קדושה, וחנקין חסה בצל המוניטין של רעייתו. אבל מסתבר שאולגה, המיילדת המפורסמת, מעולם לא זכתה ללדת, ויהושע, גואל האדמה הגדול, לא הגיע לבית קבע משל עצמו.

 

ואתם אחים! לכו בכח ה' ועשו בעד עמכם, עם בזוי ושסוי, תחזקנה ידיכם, אל ירך לבבכם, היו בני חיל, חלוצי צבא אחינו. ושמכם יהיה לברכה לדור אחרון, כי הגדלתם לעשות בצעדכם הראשון, צאו לכם בעקבות עזרא הסופר, אשר במתי מעט שב מבבל ואחר היו ישראל לממלכה גדולה, יכלו לגיבורי רומא, ולולא פירוד דעותיהם לא בא צר ואויב בשערי ארצנו, ולא באנו למצבנו זה...[7]

אולגה לועדת השמות:

מפני מה לא נמצאים בין השמות התנ"כים זכר לנשים, גבורות האומה, כגון דבורה ואחרות? [...] הריני מקווה, שדברי ימצאו הד בלבות חברי הועדה ויתקנו את המעוות ויזמינו גם נשים להשתתף בועדת השמות.[20]

 

 

 

 

אולי בגלל גלי הים המתנפצים אל סלעי הכורכר, אולי בגלל הנוף הנשקף מאופק עד אופק, אולי בגלל חזון העתיד ואולי בגלל זכרונות העבר החליט יהושע חנקין לקרוא למקום הזה "גבעת אולגה". את הגבעה הזו אהב חנקין מכל רבבות הדונמים שגאל. ואת אולגה, אשתו, אהב מכל הנשים הרבות שצדו את עיניו.

אולגה היתה הבת הבכורה במשפחת בלקינד. הוריה ואחיה הצעירים עלו לארץ ישראל כבר בשנת 1882, אך אולגה העדיפה להישאר ברוסיה, שם רכשה מיומנות כמיילדת – מלאכה עתיקה הדורשת רגישות וחכמה, נחישות ואהבה.

במשך שלוש שנים היתה אולגה רחוקה ממשפחתה שביקשה להכות שורש בארץ ישראל, ואז החליטה כי הגיע זמנה להצטרף אל אהוביה. היא הגיעה לחוף יפו. כבדת גוף, לא נאה במיוחד, בת למעלה משלושים שנה ועדיין רווקה. פאני, אחותה הצעירה ממנה, כבר היתה נשואה ללוליק פיינברג ואם לשתי בנות. ב־1889 תלד פאני, בעזרתה המיומנת של אולגה, בן זכר — אבשלום פיינברג — שלימים ייוודע כאגרונום, מאהב, משורר ולוחם מחתרת ניל"י, ופרשת חייו ומותו תהיה לאגדה.

גואל אדמות ישראל

 

בית בודד על גבעה

אולגה עצמה נודעה בארץ כמיילדת מסורה שלא ידעה מורא. ציודה המקצועי כלל תיק מיילדות ושוט שבאמצעותו גירשה כלבים שהתנפלו עליה בדרכה. במרוצת השנים יילדה

בלי הבדל דת מאות ילדים. את פועלה אפפה הילה של קדושה, וחנקין חסה בצל המוניטין של רעייתו. אך לעג הגורל: אולגה, המיילדת הגדולה, מעולם לא זכתה ללדת, ואילו יהושע, גואל האדמה הגדול, לא הגיע לבית קבע משל עצמו.

תוכנית הקייטנה בחדרה לא יצאה אל הפועל, ובית חנקין היה למעשה המבנה היחיד שבנייתו הושלמה, והוא נותר לבדו ככתר ססגוני בראש גבעת הכורכר. אולם בני הזוג חנקין לא זכו לגור בבית. שׂבעת שנים ומעשים נפטרה אולגה ב־1942 ונקברה במערה מעל מעיין חרוד, שגם אדמתו נגאלה בידי בעלה. כאשר נפטר יהושע חנקין, ב־1945, הוא נקבר לצדה של אשתו, וכך שבו בני הזוג, צמודים לבלי הפרד, אל אדמת ארץ אהבתם, שעליה הטביעו שניהם חותם עמוק כל כך.