פורים דפרזין ודמוקפין

 

פורים הוא חג מיוחד שונה   מהרבה בחינות,ואולי המיוחדת ביותר ביניהן היא חלוקת ימי החג בין ערים פרזות החוגגות ביד,לבין ערים מוקפות חומה מימי יהושע בן נון החוגגות יום אחר כך באו באדר.

דבר זה מפליא במיוחד לאור המגמה לאחד את ישראל במשלוח מנות איש לרעהו ,לאור אמירת המן : " ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", והנה כאן יצרו חכמים הפרדה וחלוקה מובנית.....

לכן יש לעיין ביסוד חלוקה זו,הרמוזה  כבר בכתובים במגילה עצמה.

דורשי רשומות עוד הגדילו לומר שזה רמוז בתורה במלחמת עמלק הראשונה לאחריה נאמר: " כי יד על כס יה מלחמה לה בעמלק מדר דר" והנה כבר כאן רמוזים שני התאריכים יד וטו.....

על דרך דרש ניתן לקשר זאת לפסוק במשלי " כעיר פרוצה בלי חומה איש אשר אין מעצור לרוחו"

אם כן , בעל התאווה הפרוץ נמשל לעיר פרוזה בלי חומה,ולפי זה עיר מוקפת חומה רומזת לצדיק.

לפי זה , החלוקה לערים פרזות מוקפות באה להדגיש שבפורים חוגגים בזכות מליאה גם הערים הפרוזות,הרומזות לבעלי חטאים שבישראל,שכן פורים מגלה את עומק הסגולה הפנימית של קדושת ישראל שאיננה תלויה במעשים,ואפילו רשעים שבישראל מלאים מצוות כרימון,וכל חטאיהם כלא היו,כפורים כ-פורים.

וצא וראה שגם כיום שונה בתכלית אופי חגיגת הפורים בין הציבור הכללי שחוגג בעדליאדות ומסיבות,לבין הציבור הדתי הממוקד בבית הכנסת ובמצוות החג.

החידוש הוא, שאומנם יש הבדל בין פרזים למוקפים,בין צדיקים לחוטאים,אך כולם כלולים בשמחת הפורים של כלל ישראל.

בצורה עמוקה יותר ,ניתן להסביר  על פי פתגמו של הראיה קוק לחודש אדר במגד ירחים:

" הזוכרים ערים מוקפות חומה מימי יהושע,לא יוכלו להשאר עבדי אחשוורוש".

למה מכוון הרב?

על פי חז"ל בגמרא מגילה,חטאם של ישראל היה השתתפותם בסעודת המשתה של אחשוורוש , שביטאה את מחיקת קדושתם המיוחדת ואמונתם בזהותם הלאומית הייחודית,והשתלבותם בים העמים מתוך חוסר אמונה בבניין המקדש מחדש.

סיפור המאבק על קדושתם של ישראל ובניין בית המקדש השני - הוא הוא הסיפור הנסתר מתחת למגילה שלא ניתן להבינה כראוי בלעדיו.

רשות לבניין המקדש מחדש ניתנה בימי כורש ,ונעצרה בעקבות כתב השטנה בימי אחשוורוש.

התוצאה של נצחון מרדכי על המן, היה חידוש הבניין בימי דרייווש.

ניצחון זה היה גם ניצחון תודעת קדושתם ולאומיותם המיוחדת של ישראל,על תודעת "ככל העמים בית ישראל", כשוים לכל העמים ,וההתבוללות הבאה בעקבותיה.

המאבק בין שתי תפיסות עולם אלו לגבי זהותו וייעודו של עם ישראל מלווה אותנו מאז ועד היום.

מאבק בין תפיסת עולם הומנית של שיוויון, לבין תפיסת עולם מסורתית של קדושה והבדלה בין ישראל לעמים.

מעניין, שהמשנה המפורסמת במסכת כלים המונה עשר קדושות, ההבדלה הראשונה היא בין ארץ ישראל שמקודשת מכל הארצות ,לערים מוקפות חומה המקודשות ממנה ,וכן הלאה עד לקדושת בית המקדש וקדש הקדשים.

הבדלי הקדושה הללו באים מתוך האמונה בבורא עולם שמתגלה בקדושתו ברמות שונות במקומות שונים.קדושה זו היא בלתי נראית לעין וקשה להבנה הדוגלת רק בשכל רציונלי.

אם אין דעת -של קדושה- הבדלה מניין?

על כן ,בעצם חלוקת ימי חגיגת הפורים המבטאת הכרה בקדושתן המיוחדת של ערים המוקפות חומה ונתינת כבוד לארץ ישראל שכיבושה החל בימי יהושע בן נון,חזרו בהם ישראל שבאותו דור מחטאם שבא  מתפיסת השוויון,וחזרו לנאמנות קדושתם וייחודם המסורה מאבותינו.

לכן,דווקא חלוקת חגיגת ימי הפורים מדגישה את תפיסת הקדושה  ,שהיא היא המאחדת את ישראל.

"סיטרא בקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא"